ספק | רות ארטמן
הַאִם אֲנִי בֶּאֱמֶת מַכִּירָה אֶת הָעוֹלָם לִפְנַי וְלִפְנִים? חֲמֵשֶׁת חוּשַׁי שְׁלִיחִים חָרוּצִים אוֹתִי מְקַשְּׁרִים אֶל עוֹלָם מוּחָשִׁי דֶּרֶךְ גַּלֵּי אוֹר וְחֹם בְּתֶדֶר מֻגְבָּל שֶׁרַק אוֹתוֹ קוֹלֵט הַגּוּף הָאֱנוֹשִׁי. רוֹצֶה גַּם אָרְכֵי גַּל אֲחֵרִים… אִינְפְרָא אָדֹם אוּלְטְרָא סָגֹל וַאֲחֵרִים…טְמִירִים… שֶׁאֶת שְׁמָם לֹא אֵדַע.
שני שירים תאומים | אלון צמחוני
לִצְנוח אוּכַל לִצְמֹחַ אִם אֵדַע לִצְנֹחַ אֶל הַכְּאֵב אֶל הָעֶצֶב הֶחָבוּי כְּאוֹצָר בְּלֵב שְׂדֵה מוֹקְשִׁים בְּאֶרֶץ אוֹיֵב וְלִנְחֹת גַּם עִם גַּב שָׁבוּר וְרַגְלַיִם שְׁטוּחוֹת. לִשְׂבוע הַלְוַאי שֶׁאוּכַל לִגְדֹּל שֶׁאֵדַע לִצְלֹל בִּבְרֵכַת הַשֶּׁפַע הַזֶּה וְלִשְׂבֹּעַ מִמַּעֲשֵׂי יָדַי גַּם עִם קֵבָה קְטַנָּה וְרָעָב בְּלִי דַּי.
לילי רעב לשמש | איתן קלינסקי
לֵילִי רָעֵב לְשֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת שֶׁתָּפִיג אֶת כְּאֵבִי תָּסִיר אֶת הַחֲלוּדָה הָאוֹכֶלֶת אֶת בַּרְזֶל אֵיתָנוּתִי סִיגִים אַחַר סִיגִים, נָעִים יוֹתֵר לְרַחֵף מֵאֲשֶׁר לִזְחֹל וּלְדַדּוֹת אֲנִי מִתְמַהְמֵהַּ הָיָה פֹּה חוֹל בְּתוּלִי וְהַיּוֹם נְשָׁרִים וְנִצִּים גֵּרְשׁוּ מִכָּאן אֶת כָּל הַצִּפּוֹרִים וְהַיּוֹנִים מִדַּרְכִּי וַאֲנִי נֶחְנָק בְּעֶלְבּוֹנִי בִּימַת הַכְּאֵב שֶׁעָלְתָה עַל גְּדוֹתֶיהָ תַּחַת שְׁמֵי תְּכֵלֶת שֶׁבֻּתַּר לְבָבָם וְשֶׁמֶשׁ קְטוּעַת קַרְנַיִם […]
אור | מיכל שחר
מַלְּאִי לִבֵּךְ שִׁירָה כִּי בָּאָה עֵת עֵת קוֹל שִׁירָה הִיא קוֹל לִבֵּךְ קוֹל כֻּלֵּךְ עֵת קוֹל שִׁירָה כְּסוּתֵךְ מַלְּאִי לִבֵּךְ שִׂמְחָה וּשְׂאִי תְּפִלָּה וְהוֹדָיָה מַלְּאִי לִבֵּךְ שִׁירָה וְאֶחֱזִי בָּאוֹר אֶחֱזִי בָּאֹפֶק וּזְרִיחָה וּדְרוֹר הַרְחִיקִי רֹעַ וְשִׂנְאָה בְּקוֹל תְּרוּעָה מַלְּאִי לִבֵּךְ שִׁירָה
קסם | שולה ברנע
נִשְׁבֵּיתִי בְּקִסְמָהּ, הוּאַרְתִּי לְמַרְאָהּ אַךְ שָׁלַחְתִּי יָדִי לָגַעַת בָּהּ – רָחֲקָה מִמֶּנִּי, לְלֹא חֶמְלָה אוֹ תּוֹחֶלֶת, נָסָה מִפָּנַי כְּנוֹצָה בָּרוּחַ
שיר לחג | נועם מאיר שדות
מִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם וּמְחַיֵּךְ הָעוֹלָם מִסְתַּכֵּל אֵלַי וּמְחַיֵּךְ בַּחֲזָרָה מִסְתּוֹבֵב וְהָעוֹלָם מִסְתּוֹבֵב מְחַיֵּךְ וְהָעוֹלָם מְחַיֵּךְ נֶהֱנֶה לִרְאוֹת שֶׁכֻּלָּם מְאֻשָּׁרִים גַּם אֲנִי מְאֻשָּׁר לִרְאוֹת שֶׁכֻּלָּם שְׂמֵחִים הִנֵּה הִגִּיעַ חַג פּוּרִים.
מחסום | נועם מאיר שדות
פִּתְאוֹם יֵשׁ לִי מַחְסוֹם כְּתִיבָה לֹא בָּאוֹת הַמִּלִּים כְּאִלּוּ בְּלוֹק נִצָּב לִי בְּתוֹךְ הַמֹּחַ וְחוֹסֵם אֶת הַהֲוָיָה לֹא רוֹצֶה לָתֵת לַיְּצִירָה לָצֵאת וַאֲנִי פּוֹקֵד צְאוּ צְאוּ מִלּוֹתַי! מַחְסוֹם כְּתִיבָה אַכְזָר! אַל תִּרְבַּץ לְךָ אַפְּרַקְדָּן. עוּף צֵא מִתּוֹךְ הַמֹּחַ שׁוֹטֵט בָּעוֹלָם. אוּלַי תִּמְצָא אַהֲבָה.
עליית המשורר | תוֹת הֶרמֶס סאטוֹרי
חֲרוּזָיו מֵיטִיב הוּא לִקְלֹעַ: זֶה שֶׁעָלָה כֹּה גָּבֹהַּ אֲשֶׁר יְרִידָה לֹא יָרַד: אִילָנוֹ לֹא נָטָה: לֹא רָעַד. לַיָּם הוּא שׁוֹמֵעַ. הַקְשִׁיבוּ: אָדָם. לֹא אִישׁ הוּא לִטְבֹּעַ בְּדָם לִצְבֹּעַ. מִי אֲשֶׁר עֵטוֹ לֹא בִּלָּה וְאֶת דְּבָרוֹ לֹא כִּלָּה: הוּא הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁכֹּה גָּבֹהַּ עָלָה.
במדרון לא צפוי | רות ארטמן
מַרְגָּלִית, פְּנִינַת חֵן, הִתְגַּלְגַּלְתְּ בְּמִדְרוֹן לֹא צָפוּי. דֶּלֶת אָסוֹן נִפְעֲרָה מִתַּחְתַּיִךְ, גָּלַשְׁתְּ לִתְהוֹם מַחְשַׁכִּים. הַאִם שָׁם אַתְּ זוֹהֶרֶת – נְקֻדַּת אוֹר פְּעוּטָה, מְנַצְנֶצֶת אֵלֵינוּ בִּתְדִירוּת לֹא מֻכֶּרֶת, מַרְעִידָה אֶת הַדְּמָעוֹת הַמְּיֻתָּרוֹת עַכְשָׁו. מוּטָב יִזְלְגוּ דִּמְעוֹת דָּם מִקְּצוֹת אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הַבּוֹגְדָנִיּוֹת שֶׁלֹּא עָצְרוּ אֶת נְפִילָתֵךְ.
* | איילת שמעוני
לְעִתִּים יֵשׁ לִזְרֹם לְמָקוֹם חָשׁוּךְ מִבְּלִי לָדַעַת מָה אֶפְגֹּשׁ שָׁם, אֵיזוֹ חַיָּה מְשֻׁנָּה בַּצַּד הָאַחֵר שֶׁל הַמַּרְאָה, כְּפִי שֶׁלּוּאִיס קֶרוֹל צִוָּה. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֻפְתַּע, דָּבָר אֵינוֹ כְּשֶׁהָיָה. זֶה בְּסֵדֶר, הַכֹּל בְּסֵדֶר, הַשָּׁמַיִם לֹא יִפְּלוּ אִם תִּשְׁתַּנִּי, הָנִיחִי לָהֶם לָגַעַת בָּךְ, וְאָז תִּרְאִי: מָה שֶׁנִּשְׁאָר הוּא יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה.