* | שולה ברנע
טִפַּת תִּקְוָה עַל אֶדֶן לִבִּי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לַחְדֹּר לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וּלְגָדְשׁוֹ בָּהּ מָה יִקְרֶה – אִם לֹא? תִּשְׁקַע בְּנַחַל הָאַכְזָבוֹת אוֹ תִּבָּלַע בְּמֵי הַתְּהוֹם.
אִמי | לילך סטמבולצ'יק
יַתְמוּתֵךְ מֵאֵם כְּשֶׁחָלָב עַל שְׂפָתַיִךְ עֲלִיָּתֵךְ מִמּוֹסֶל לְמַעְבָּרָה זָבַת מַחְסוֹר אָבִיךְ נִלְקַח מִמֵּךְ בְּיַלְדוּתֵךְ כְּשֶׁנִּסָּה לְהוֹשִׁיעַ אִשָּׁה זָרָה מִנָּחָשׁ. נְטִישַׁת אַחֲיוֹתַיִךְ מַחֲלָתֵךְ, יִסּוּרַיִךְ אַלְמְנוּתֵךְ בִּדְמִי יָמַיִךְ. אֵינְסוֹף הַתְּפִלּוֹת וְרִבְבוֹת הַנֵּרוֹת שֶׁהִדְלַקְתְּ לְרַבִּי מֵאִיר נִכְרְכוּ כְּמוֹ מַחְרֹזֶת סְבִיב צַוָּארֵךְ. אֲנִי לְתֻמִּי דִּמִּיתִי עַצְמִי עֲבוּרֵךְ לְאֶשֶׁד מַפַּל סַעַר שֶׁאֵינוֹ מַרְוֶה.
יופי הבריאה | נועם מאיר שדות
עֵצִים מִתְנוֹפְפִים. עָפִים בָּרוּחַ הַסְּתָוִית. חֲתוּלִים מְהַלְּכִים בֵּינוֹת לָעֵצִים מְחַפְּשִׂים אֹכֶל. אֲנָשִׁים טוֹבִים וְרָעִים לֹא מַמָּשׁ חָשׁוּב כֻּלָּם יָפִים מְהַלְּכִים בָּרְחוֹבוֹת אִישׁ אִישׁ לְעִסּוּקוֹ. וַאֲנַחְנוּ נֶהֱנִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה לְהִתְפַּלֵּל לְבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁרַק לֹא יִפָּסֵק הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה הַזֶּה עִם בּוֹא הַסְּתָו.
מראות | מיכל שחר
וּמֻתָּר לְךָ לִרְאוֹת, לְהַבִּיט וְלִדְאוֹת עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים לִמְחוֹזוֹת וְחוֹפִים לְהַבִּיט אֶל הָאוֹר וְלֶאֱחֹז כַּנְפֵי דְּרוֹר לְהַנִּיחַ רַעַד גּוּף וּלְהַזִּיל דִּמְעָה וּמֻתָּר לְךָ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אִבְחָה, קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וּמֻתָּר לְךָ לִצְלֹל וְלִטְבֹּעַ בִּתְכוֹל מַעֲמַקִּים וּלְטַפֵּס לַגְּבָהִים וּמֻתָּר לְךָ לֶאֱחֹז בָּאוֹר וּבְרַעַד הַלֵּב וּכְאֵב. וְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ וּתְכֵלֶת הַחַיִּים עַד כְּלוֹת.
התכוננתי לישון | טל סלוצקר
קראתי את מה שהזמן זימן אלי ובחרתי בסארטר. זה היה אחרי שהתרחקתי ממשפחתי. הדאדא הפסיכיאטרי היה רצוני המתגבש הוא היה כוונתי השואפת ליצירת אמנות וספרות זהו הזמן המתהווה, ששונה מחזות, זה שמבקר בביתי ומטייל בחצר שממול.
שיר־בוקר | תוֹת הֶרמס סאטוֹרי
לֹא עוֹד מִלִּים הַבֹּקֶר: בְּבֹקֶר אוֹר זֶה אַף לֹא מִלִּים. אֵין לִי דָּבָר אוֹתוֹ יֵשׁ לוֹמַר הַבֹּקֶר וְאִם כֵּן לֹא כָּעֵת. מְאֻחָר יוֹתֵר: אוּלַי. אָז אֶתְיַשֵּׁב לְיַד הַמַּחְשֵׁב: מִלִּים אֲחֵרוֹת: מִלִּים מוּזָרוֹת: אוּלַי זָרוֹת הַבֹּקֶר: תִּקָּרֶאנָה לָאוֹר. לֹא הַבֹּקֶר. שֶׁכֵּן בְּאוֹר הַבֹּקֶר הַזֶּה אֵין לִי עוֹד מִלִּים.
לילה של סודות | נועם מאיר שדות
הָעֲנָנִים מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם מִתְכַּעֲרִים וּמִתְקַעֲרִים בְּמִן מָסַךְ עֲרָפֶל כְּאִלּוּ לֹא יוֹדְעִים מָה יִצְפֹּן מָחָר וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת לְאִטָּהּ כִּמְצִיצָה וְאוֹמֶרֶת אוּלַי עוֹד יִהְיֶה טוֹב אוּלַי עוֹד סוֹד גָּלוּי יָבוֹא וְיַפְצִיעַ וְיָאִיר מִבַּעַד לַחֲשֵׁכָה וְלָאֹפֶל וְיִהְיֶה טוֹב יִהְיֶה רַק טוֹב גַּם מָחָר.
בין חג לשבר | רות ארטמן
בַּגְּבוּל הַדַּק בֵּין חַג בַּלֵּב לְבֵין זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת – חִבּוּק קָצָר טְפִיחָה עַל הַכָּתֵף מַבָּט זָהִיר נִמְלָט מִבַּעַד עַפְעַפַּיִם. יָד מְהַסֶּסֶת אֵי מִשָּׁם, מְנַסָּה מַגָּע קָלִיל, רוֹפֵף בַּגְּבוּל הַדַּק בֵּין חַג בַּלֵּב לְבֵין זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת.
בשם התרבות והאומנות בישראל | תוֹת הֶרמס סאטוׁרי
לאמי"ר נ"ץ עַל זֶה הַנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה הַנּוֹסָף: עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּלֹא כַּוָּנָה אוֹ כֵּנוּת: וְהָרָעִים הַמְּחֻשָּׁבִים הֵיטֵב אֲשֶׁר כֹּה הִדְאִיבוּ. עַל הַבּוּז הַשָּׁקוּף: עַל חֹסֶר הַחֶמְלָה: עַל חֹזֶק הַיָּד הַנּוֹתֶנֶת שֶׁהָלְמָה בְּקֻרְנָס שֶׁל […]
דימעה | רני רוזנטל
שׁוּב אַתָּה דּוֹמֵעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת אֵין צֹרֶךְ לְהַסְתִּיר, דַּבֵּר בְּקוֹל נִשְׁבָּר אֲנִי הֲלֹא יוֹדַעַת אַךְ יָפְיָן שֶׁל מִלִּים נוֹגֵעַ גַּם בָּךְ מַבָּט חָטוּף אֵלַיִךְ וְגוּשׁ בִּגְרוֹנֵךְ וּבָרָק בְּעֵינַיִךְ אֲנִי מַכִּיר אֶת הַר הַגַּעַשׁ שֶׁחוֹלֵל אוֹתָם כְּשֶׁהוּא מִתְפָּרֵץ אֵין לָדַעַת מֵאַיִן תִּפָּתַח הַסְּעָרָה. מִכָּל שְׁלִיחָיו אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַדִּמְעָה הִיא הֲכִי יָפָה הַבְּיַחַד שֶׁלָּנוּ נִמְצָא בְּתוֹכָהּ