דורון מנשה | חמישה שירים

השיר קם על יוצרו

כֻּלָּם שִׁבְּחוּ אֶת הַמְּשׁוֹרֵר
אֲבָל אֶת הַשִּׁיר
אִישׁ לֹא הֵבִין

לַשִּׁיר הָיְתָה נְשָׁמָה עֲצוּבָה שֶׁקּוֹנְנָה
מִבְּלִי עַרְכָּאָה
וְקוֹל
שֶׁצָּעֲקָה בְּקוֹל אִלֵּם וּמִתְלַגְלֵג
בְּעוֹלָם הַצּוּרוֹת וְהָאַשְׁפּוֹת

הַשִּׁיר דָּפַק כִּמְשֻׁגָּע
עַל פִּתְחֵי לִבּוֹ שֶׁל
הַמְּשׁוֹרֵר
אֲבָל הַמְּשׁוֹרֵר לֹא הָיָה שָׁם
הוּא חָגַג בַּמְּסִבּוֹת עַל
צֵאת סִפְרוֹ
הֶחָדָשׁ, וְהָיָה כֻּלּוֹ מְסֻבָּל
בְּשִׁכְחָה וּבְכִבּוּדִים

לַיְלָה אֶחָד
הַשִּׁיר קָם מִמַּרְתֵּף הַסִּפְרִיָּה הַמֶּרְכָּזִית
בָּהּ נִטְמַן וּמִסְפָּר קָטָלוֹגִי
עַל גּוּפוֹ
קָם עַל יוֹצְרוֹ
שָׁב לַמָּקוֹם
בּוֹ נִבְרְאוּ הַמִּלִּים
שֶׁמֵּהֶם נוֹצְרוּ עוֹלָמוֹת
וּמְשׁוֹרְרִים

שיר אהבה אלטרנטיבי

נְשָׁמָה
אָשִׁיר לָךְ שִׁיר אַהֲבָה
אֲהוּבָה
אֶרְקֹם לָךְ מַעֲשִׂיָּה
אֶרְקֹם אִתָּךְ
מְזִמָּה
קְסוּמָה
שֶׁבָּהּ אַתְּ וַאֲנִי
נֵצֵא לַיְלָה לַיְלָה מִן הָעוֹלָם
לֹא מַמָּשׁ, נִשָּׁאֵר מְחֻבָּרִים בְּחוּט דַּק שֶׁל גַּעְגּוּעִים
אֵלָיו, נְשׁוֹטֵט בַּמֶּרְחָבִים וֶקְטוֹרִים
מֵעַל שָׂדוֹת הַמַּמָּשִׁיִּים וְהַדִּמְיוֹנִיִּים
אַחַר כָּךְ נִצְלֹל אֶל מִתַּחַת לְמֵי הָאוֹקְיָנוֹס
נִהְיֶה כַּדָּגִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ בַּמַּבּוּל
בְּתוֹךְ דִּמְמַת חֹשֶׁךְ מְתוּקָה
שֶׁל חַיִּים
בְּשֶׁקֶט וְנַחַת מֻפְלָאָה
עַד שֶׁיַּעֲלֶה הַבֹּקֶר
וְנֵלֵךְ אֲנִי וְאַתְּ לַתְּפִלָּה
לֹא בְּהַפְרָדָה
וְלֹא בְּהַדָּרָה
כִּי יֵשׁ לָנוּ
פְּרִיבִילֶגְיוֹת מְיֻחָדוֹת
הֲרֵי אַתְּ
בִּלְתִּי נִרְאֵית
לְבַעֲלֵי הַגּוּף
וְאָז בַּחֵן הַנָּשִׁי
הַמְּיֻחָד שֶׁלָּךְ תְּעוֹדְדִי
אוֹתִי וְתַגִּידִי לִי: דּוֹרוֹן, אַל תִּתְעַיֵּף
וְאַל תַּרְקִיב בְּבַקָּשָׁה, כִּי אַמְתִּין
לְךָ בִּמְתִיקוּת
גַּם
בָּאַחֲרִית הַיָּמִים

הרֵיקוּת

הָרֵיקוּת, זוֹ שֶׁבַּחֲלַל הַבֶּטֶן
שֶׁכֻּלָּם נֶחְפָּזִים
לֹא לְהַכִּיר בָּהּ
לֹא לְקַבֵּל אוֹתָהּ בִּבְרָכָה
אֲפִלּוּ לִנְעֹץ בְּגוּפָהּ הַחֲלַקְלַק
צִפָּרְנַיִם וּמַסְמְרִים
וְכַמָּה רִגּוּשִׁים לְכָל הַמַּמְעִיט
בַּמְּחִיר, וּבְכָל אֹפֶן
כְּדֵי לְגָרְשָׁהּ

הָרֵיקוּת הִיא שֶׁמְּסָרֶבֶת
לְהִקָּבֵר חַיָּה
הִיא בַּעֲלַת שִׁבְעִים פָּנִים
שֶׁעוֹשָׂה אוֹתָנוּ
יְצִירָתִיִּים, מְיֹאָשִׁים
וְאוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת
אַהֲבָה אוֹ לְמִצְעָר לַעֲשׂוֹת
חַיִּים

הָרֵיקוּת הִיא הָאַבְּסוּרְד,
הַסְּתִירָה
סִימַן הַשְּׁאֵלָה
הַמָּוֶת שֶׁבִּיסוֹד הַלֵּדָה
אֵין אֲתָר פָּנוּי לָהּ וְאֵין
מְנַחֵם לָהּ

הִיא רוֹדֶפֶת וְהִיא רְדוּפָה
מְשֻׁגַּעַת מִמַּרְאֵה עֵינֶיהָ
וּמִכָּל מָקוֹם
מִתְחַנֶּנֶת לְשָׁעָה אַחַת
שֶׁבָּהּ תּוֹדִיעַ
בְּמֵאָה וְאַחַת קוֹלוֹת
עַל אִי קִיּוּמָהּ

ימי זיכרון

לֹא נִבְרְאוּ יְמֵי
זִכָּרוֹן
אֶלָּא לְפַשֵּׁט עַקְמִימֻיּוֹת
שֶׁבַּלֵּב*

כִּי עַכְשָׁו
שֶׁהֶחָלָל
וְהַגָּדוּעַ וְהַפָּצוּעַ
מִתְגַּלִּים בִּמְלוֹא
הֲדָרָם
לֹא נוֹתְרוּ
לַיָּדַיִם
אֶלָּא תְּנוּעָה שֶׁל חִבּוּק
וְלַקּוֹל אֵין מָקוֹם
אֶלָּא בְּפֶה אוֹמֵר תּוֹדוֹת
וּתְפִלּוֹת

וְהָעֵינַיִם הַמְּסֻנְוָרוֹת
מֵאוֹר הָאֵינְסוֹף
חֲפֵצוֹת אַךְ לִרְאוֹת
בֵּין הַחֲרַכִּים
בְּחִיּוּךְ יְלָדֵינוּ
הַיְּחֵפִים

וַאֲנַחְנוּ שֶׁכָּל כָּךְ
חָפַצְנוּ בַּמָּוֶת אוֹ גְּוִיעַת הָרַע וְהַכָּעוּר
נִכְסָפִים כָּעֵת רַק וְאַךְ
לַחַיִּים

————–
* "לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב" (ברכות נט א)

הנה ואני בא

[לזכרו של אחי אלי (אליהו) בן איבון חיה ]

בְּכָל מָקוֹם
אֲנִי כָּל כָּךְ
בּוֹדֵד
מִמְּךָ
יַחַד אִתְּךָ
בּוֹדֵד מִמְּךָ

עֵינֵיךָ תְּלוּיוֹת מֵעָלַי
בְּמַבַּט
חוֹשֵׁב
וְאוֹהֵב
כְּתָמִיד

בְּשִׁקּוּלֵי הַחֶסֶד
הַמֻּפְנָמִים
וְהַמֻּלְבָּשִׁים
בְּמַטְעַמִּים שֶׁל דִּבּוּרֵי חֻלִּין
וּבְרֵיחוֹת גַּן עֵדֶן

בַּחֲלָלִים הָרֵיקִים
שֶׁבְּתוֹךְ קוֹרוֹת הַחַיִּים
בְּתַעֲלוּמַת הָאֲנָשִׁים
בָּאֲוִיר הַדָּחוּס
שֶׁבּוֹ הַזִּכְרוֹנוֹת מִצְטוֹפְפִים לִמְצִיאוּת
אַתָּה מְטַפְטֵף לִי טִפּוֹת נִחוּמִין
בְּמִדָּה וּבִמְשׂוּרָה
וּבְכָל טִפָּה מֻטְבָּע:
הִנֵּה וַאֲנִי בָּא