דינה דלבר | שירים נבחרים מתוך "חֲצִי עוּגָה וְשִׁירָה" | הוצאת פיוטית

במשך שנים רבות מתמודדת המשוררת דינה דלבר עם הידרדרות בשמיעתה ובראייתה, אך ספר שיריה, צוחק על כל העולם ואשתו ומטפל בהומור עוקצני בנושאים  שונים, כמו: אהבה, התבגרות, ילדים, כלבים, פוליטיקה ועוד.

שיריה של דינה נוגעים במציאות מנקודת מבט צינית וילדותית לכאורה. השימוש בחריזה משעשעת ובחידודי לשון נועד לדבר אל ליבו של הקורא. הטקסטים הנאיביים מחד והעוקצניים מאידך מספקים הצצה לעולם רחב ועשיר. החסרים החושיים של היוצרת אמנם מקשים  על יצירת אינטראקציה עם העולם החיצון, אך השירים מלמדים, כי היא מתגברת על קשייה בעזרת ההומור, הבא לידי ביטוי בספר זה.

משחקי המילים, השנינה, החריזה וההומור העוקצני מזכירים לנו, שהאדם אינו רק סך כל חסריו, אלא שגם באנשים עם חסרים מסתתרת נפש צעירה, בועטת ומתוחכמת, המסתכלת על העולם מזווית ראייה שונה. הספר מסכם יצירה של 35 שנים.

דלבר כותבת מגיל 12, ופרסמה מאז שירים, סיפורים, רשימות והגיגים בעיתוני ילדים, נוער, מבוגרים ובאתרי אינטרנט. ספר שירים "רציניים" שלה, עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים.

אָפְנָה, style אָפְנָה

אָפְנָה, אָפְנָה,
וְשׁוּב אָפְנָה,
מִכְנָס, חֻלְצָה זְרוּקָה,
בָּחוּר נִרְאָה כְּבַחוּרָה
וּבַחוּרָה – כְּמוֹ מָה?

וְאִם יוֹשֵׁב לוֹ זוּג בְּיַחַד
קָשֶׁה כְּבָר לְהַבְחִין.
אִם מֵאָחוֹר,
אִם מִלְּפָנִים,
שְׁנֵיהֶם דּוֹמִים – זה פַּחַד!

וּמִשּׁוּם כָּךְ טָעָה צַלָּם,
וּבָחַשׁ קַלַּחַת,
כְּשֶׁצִּלֵּם אֶת בֶּן הַזּוּג
לְיַד…
כַּלְבָּה נוֹבַחַת!

חֲצִי עוּגָה וְשִׁירָה

יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסָל בְּפַאֲתֵי גִּנַּת דּוּבְּנוֹב
וָחֲצִי עוּגָתִי בְּיָדִי.
פִּתְאוֹם צָצָה מִשּׁוּם מָקוֹם שִׁירָה
עִם יְלָדֶיהָ וַאֲחוֹתִי.
קַסְפֵּר כַּלְבִי רָבַץ עַל הַדֶּשֶׁא
וְקָם מֵרִבְצוֹ בְּזִנּוּק,
וְעָמְרִי אָמַר שֶׁהוּא מֵת עַל אוֹפֶּרָה
וְכָךְ גַּם אֲחוֹתִי.

מִיקָה לֹא אָמְרָה כְּלוּם,
הִיא רַק לִטְּפָה אֶת כַּלְבִּי.
מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁהִיא רַק בַּת תֵּשַׁע
וַאֲחוֹתָהּ לֹא הָיְתָה לְיָדִי.

קַסְפֵּר כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת,
לִקֵּק אֶת הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת.
אֲחוֹתִי אַף לֹא זָרְקָה לוֹ מַבָּט
שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל עֶצֶם.

עָמְרִי עוֹד קִשְׁקֵשׁ וּמִיקָה הִסְמִיקָה,
וְרַק אֲחוֹתִי עוֹד שָׁתְקָה,
וְקַסְפֵּר בָּלַע אֶת חֲצִי עוּגָתִי
כְּשֶׁשָּׁכַחְתִּי שֶׁהִיא בְּיָדִי.

כָּתוּב בַּחוֹל

כּוֹתֵב בְּחִפָּזוֹן כִּי יֵשׁ לִי רַק דַּקָּה.
יוֹשֵׁב בַּשֵּׁרוּתִים מַקְלִיד בִּמְהִירוּת אֵלַיִךְ, מְתוּקָה,
יֵשׁ לִי רַק דַּקָּה.
אִמי כְּבָר מְחַכָּה
וְאוֹ־טוֹ־טוֹ אֲנִי חוֹטֵף מַכָּה.

הָיָה נִפְלָא אֶתְמוֹל בַּיָּם בְּתוֹךְ הַמַּיִם
כְּשֶׁעָשִׂינוּ אַהֲבָה הַרְחֵק מִכָּל
הַשִּׁמְשִׁיּוֹת וּמִדְּלָיֵי הַחוֹל.
אֲנִי אוֹתָךְ מַרְגִּישׁ עֲדַיִן,
מַרְגִּישׁ עֲדַיִן,
לַמְרוֹת הַכֹּל רוֹאֶה כָּחֹל.

חַיָּב לָצֵאת, נִגְמַר הַזְּמַן, מְתוּקָתִי,
בַּדֶּלֶת הִיא דּוֹפֶקֶת שׁוּב וָשׁוּב, אִמי,
דּוֹפֶקֶת שׁוּב וָשׁוּב,
שֶׁאֲמַהֵר וְאֶתְלַבֵּשׁ
כִּי אוֹ־טוֹ־טוֹ נוֹסְעִים
לְטֶקֶס יוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַצּוֹפִים.

יֵשׁ לִי יוֹם הֻלֶּדֶת

יֵשׁ לִי יוֹמוּלֶדֶת
הַשִּׂמְחָה רַבָּה?
לִי יֵשׁ יוֹמוּלֶדֶת?
אָז בּוֹא לַמְּסִבָּה!

אֵיפֹה יוֹמוּלֶדֶת?
אַף אֶחָד לֹא בָּא…
אֵיזֶה יוֹמוּלֶדֶת?
נַגִּיד שֶׁזֶּה "אַרְבַּע"…
גַּם לְדוּדוּ (גֶּבַע?)
יֵשׁ פֹּה חֲגִיגָה
אֵיזֶה שֶׁקֶט, רֵיק כָּאן…
אֶצְלוֹ זֶה בָּא־לַגַּן!

הָיְתָה לִי יוֹמוּלֶדֶת,
גָּדַלְתִּי בְּשָׁנָה.
תַּגִּידוּ לִי מָה־לָמָּה,
הָיָה מַגְנִיב נוֹרָא?