שולה ברנע | שלושה שירים

אהבה גואלת

רַפֵּד שְׂפָתֶיהָ בְּבַת צְחוֹק
חַבֵּק כְּתֵפֶיהָ בִּרְדִיד חָמִים
לַטֵּף שְׂעָרָהּ כִּבְנוֹצָה קַלָּה
עֲטֹף מָתְנֶיהָ בַּהֲלִיכָתְךָ עִמָּהּ
רַפֶּאנָה מֵעַצְבוּתָהּ הַשַּׁלֶּטֶת
– רַק אַל תָּנַח לָהּ לִדְעֹךְ.

ילדי הקורונה

לְלֹא לִטּוּף חִבּוּק אוֹ נְשִׁיקָה
לְלֹא מַגָּע אֱנוֹשׁ – מַכָּר, קָרוֹב,
הֵן כָּעֵץ הַצָּמֵא לְמַיִם וְלַחַמָּה
כָּךְ יְלָדִים לְחֹם וּלְאַהֲבָה,
יִגְדְּלוּ בְּלֹא דַּעַת אֶת הָאַיִן –
שֶׁלֹּא יֻשְׁלַם עוֹד.

עצים

חֻדֵּי הָעֵצִים פָּרְצוּ לָרָקִיעַ
חָשְׁבוּ לְנַקְּרוֹ אוֹ לְהִנָּעֵץ בּוֹ:
אֵלֶּה שֶׁגָּבְהוּ – נִצְּלוּ,
אֵלֶּה שֶׁוִּתְּרוּ – נוֹתְרוּ מֵאָחוֹר.
הָרִאשׁוֹנִים זָכוּ לִשְׂמִיכָה עֲנָנִית
מְכַרְבֶּלֶת וּמְנַחֶמֶת.