כָּךְ הָלְכָה הַיּוֹנָה אֶל מוֹתָהּ
בְּשֶׁקֶט, לְתֻמָּהּ
כְּמוֹ אָדָם הַהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ
שָׁקוּעַ בְּעִנְיָנָיו
מֵהַמִּדְרָכָה לַכְּבִישׁ
הֶחָסוּם בְּרַכֶּבֶת חוֹנָה
וְאוֹר רַמְזוֹר אָדֹם
מַכְרִיחֵנִי לִרְאוֹת סוֹף דָּבָר.
מְכוֹנִיּוֹת לְצִדֵּנוּ חוֹלְפוֹת
וְיוֹנָה הוֹלֶכֶת
כְּמוֹ אָדָם הַהוֹלֵךְ וְעֵינָיו סַנְוֵרִים
וְזַהֲרוּר אַחֲרוֹן
עוֹד הִצְלִיחַ
לַחְזֹר מִכְּנַף נוֹצָתָהּ
וְהִיא הוֹלֶכֶת אֶל מוֹתָהּ
וְעוֹד רֶגַע וְעוֹד רֶגַע
מִצְחִי כְּבָר נֶחְבַּט בִּזְגוּגִית הַחַלּוֹן
שְׂפָתַי מְצַוְּחוֹת בְּאֵלֶם
יוֹנָה! יוֹנָה!
אַךְ הִיא הָלְכָה אֶל מוֹתָהּ.
