שולה ברנע | רוּם | שְׁנַיִם אֲחֵרִים | תּוֹדָעָה

רום

חֻדֵּי הָעֵצִים פָּרְצוּ לָרָקִיעַ
חָשְׁבוּ לְנַקְּרוֹ אוֹ לְהִנָּעֵץ בּוֹ:
אֵלֶּה שֶׁגָּבְהוּ — נִצְּלוּ,
אֵלֶּה שֶׁוִּתְּרוּ — נוֹתְרוּ מֵאָחוֹר.
הָרִאשׁוֹנִים זָכוּ לִשְׂמִיכָה עֲנָנִית
מְכַרְבֶּלֶת וּמְנַחֶמֶת.

שניים אחרים

לַיְלָה, הִנְּךָ כֹּה שָׁלֵם אַף אָדִישׁ,
מִכְחוֹלֶיךָ צוֹבְעִים אֶת הַיְּקוּם
בַּלָּאט בְּלִי לָחוּשׁ בְּדָבָר,
גַּם כֶּתֶם אוֹר קָט לֹא נוֹתָר
בּוֹטֵחַ, כִּי יִבְקַע הָאוֹר
כְּשֶׁיַּפְצִיעַ הַשַּׁחַר לְמָחֳרָת.
מִתְבּוֹנֵן מֵהַצַּד בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ לְהִתְפָּאֵר
נוֹתֵן יָדְךָ לָרֹעַ כִּי יִקְרֶה,
וְאִלּוּ הָאֵשׁ, כֹּה רוֹעֶשֶׁת הִנָּךְ,
לַמֶּרְחָב לְהִתְפַּשֵּׁט פּוֹזֶלֶת,
לְהִתְפַּצְפֵּץ וּלְרַקֵּד, מִשְׁתַּלְהֶבֶת,
דְּחוּיָה אַתְּ עַל יְדֵי הָאָדָם
תֻּכְרְעִי לְבַסּוֹף וְתִבָּלְמִי
בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל חִיּוּנִיּוּתֵךְ
לְעָפָר וְאֵפֶר גּוֹרָלֵךְ.

תודעה

עַל הָעֵינַיִם עַפְעַפַּיִם וְרִיסִים כִּתְרִיסִים
מְגִנִּים וְשׁוֹמְרִים מִפְּנֵי בּוֹא הָרֹעַ,
אַךְ זֶה מִדַּפֵּק עֲלֵיהֶם כְּעוֹבֵר אֹרַח
בָּא לְבַקֵּר אֵצֶל הַתּוֹדָעָה,
זוֹ מְמָאֶנֶת לִרְאוֹתוֹ כְּתִינוֹק הַמְּסָרֵב לִישֹׁן,
אֵינָהּ חֲפֵצָה לְהַכִּירוֹ, לְשֵׁם מָה?
מַכִּירָה הִיא אוֹתוֹ הֵיטֵב.