המשורר והמטפל בטראומות מיניות מפייט את הכאבים בספר חדש הוצאת קתרזיס מציינת שנה להקמתה עם הוצאת "פיקוסים": ספר חדש ורביעי למשורר ולמטפל בטראומות מיניות גיא עינת במהדורה חגיגית ומוגבלת

בימים אלו יוצא לאור "פיקוסים", ספרו הרביעי של גיא עינת, קרימינולוג המכשיר אנשי טיפול ומטפל בתחום הטראומות המיניות. הפואמה ״פיקוסים״ היא מיצג של טראומה, בין אם אישית ובין אם כמושג. עינת לא רק עוסק בַּהשלכות של הטראומה – הוא גם עושה זאת מבלי להזכירה, ובכך נולד דבר מה מתעתע, המבלבל בין כאב שיש להשאירו מאחור לבין כאב שהוא חלק מהמהות האנושית, שבלעדיו לחיים אין משמעות. ״פיקוסים״ הוא שביל נוסטלגי לילדות פסטורלית שבמהרה כל מרכיביו מתפרקים: הצומח, הדומם, החי והאדם. קונפליקטים טראומטיים משרטטים קווי מתאר של נפש, התפרקות אחר התפרקות. הספר עוסק בהשלכות שיש לטראומה על נפש של ילד, על תפישת עולמו, על האופן שבו הוא תופש את האחר ואת עצמו, כשכל אלה מקבלים לאורך הספר פרשנות ויזואלית באמצעות איוריה של המעצבת ורד גולדמן.

גיא עינת נולד בשנת 1976 בישראל ומתגורר ביפו. הוא בעל תואר שני בקרימינולוגיה, מטפל בטראומות מיניות ומקיים הכשרות רבות בנושא. הוא ממובלי העשייה החברתית שבתחום הטיפול בטראומות מיניות בישראל ומטפל בעיקר בפוגעים מינית. כתיבתו נובעת ממשברים, שכן כאדם הוא נע תמיד בין חריגות לשייכות, וכפי שניתן לראות, מרבה לעסוק בתחומים לא שגרתיים אשר יש בהם השפעה ישירה על חייו. בכתיבתו רואה עינת צמיחה פוסט־טראומטית אישית וחברתית, ותפישה זו אכן ממלאת מקום מרכזי בשיריו, אשר נוגעים באופן ישיר בטראומות של ילדות, מיניות, הלם קרב וסוגיות חברתיות. לספר ״פיקוסים״ קדמו הספרים: ״רקדן סופי בכיכר״ (עריכה: יקיר בן־משה), ״וריאציות על מחאה״ (עריכה: יואב גלבוע; ספר שירה אידאוגרפית) ו״רק לא קו רציף: פואטיקה של טראומה״ (עריכה: רון דהן; ספר שירה העוסק בטיפול בפגיעות מיניות).

חלקי שירה נבחרים מתוך הפואמה ״פיקוסים״ (עריכה: אלי אליהו, הוצאת קתרזיס, 2022)

***
הָיָה זֶה הַזְּמַן לֶאֱסֹף אֶת הַיָּמִים
הַפְּזוּרִים עַל הַשְּׁבִיל
כְּמוֹ אֶת עֲלֵי הַפִיקוּס הַנּוֹשְׁרִים
שֶׁאוֹתָם גָּרַפְנוּ בְּאֶצְבְּעוֹת מַתֶּכֶת –
פּוֹצְעִים אֶת גַּב הָאֲדָמָה.
רְמָשִׂים נָפוֹצוּ מִבֵּין הָעֲרֵמוֹת
מְחַפְּשִׂים חֶלְקַת אֶרֶץ חֲדָשָׁה לְמַחְבּוֹא.
גַּם אֲנָשִׁים הֵם
פְּלִיטִים שֶׁל עֲבָרָם
אֲסִירִים שֶׁל עֲתִידָם.
עָלֶה שֶׁנּוֹשֵׁר לאֹ חוֹזֵר אֶל הָעֵץ
כָּךְ יוֹם שֶׁעוֹבֵר
וְאֵין בְּכָךְ טוֹב
וְאֵין בְּכָךְ רַע.

***
בְּחָדְשֵׁי הַשֶּׁמֶשׁ רַצְתִּי עַל עֲרֵמוֹת הַיָּמִים שֶׁיָּבְשׁוּ,
מִתְעַנֵּג מִתְּחוּשַׁת פִּצּוּחַ הֶעָלִים.
אולַּי זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל ילֶד לְהַרְגִּישׁ מְנַצֵּחַ
עַל מַשֶּׁהוּ עַל מִישֶׁהוּ.
בִּתְבוּסוֹת הֶעָתִיד
רַק הַשִּׁירִים יִהְיוּ כַּעֲרֵמַת עָלִים
מַזְכִּירִים קוֹלוֹת פִּצְפּוּץ
וּרְסִיסֵי נִצָּחוֹן.

***
וְאֵיךְ ידֵַע הָאוֹרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַבַּיִת
מִלְּבַד הַכִּתּוּב ״גְּלוּסְקִין 17״
הַתָּלויּ בְּרִשּׁוּל עַל הַפִיקוּס הָרִאשׁוֹן בָּרְחוֹב?
אוֹרְחִים מְחַפְּשִׂים סִימָנִים לַדֶּרֶךְ,
סִימָנִים לְמַּשֶׁהוּ:
תֵּבַת דּאַֹר, שְׂדֵרַת עֵצִים, צִטּוּט מִשִּׁיר.
אֶת תַּמְרוּרֵי הַנֶּפֶשׁ מְעַטִּים מְחַפְּשִׂים.
מְעַטִּים מִדַּי מוֹצְאִים.
מֵרְחוֹב הֵרְצְל עוֹלִים בַּפָּסָאז' הֶחָשׁוּךְ
שֶׁהָיָה כְּמִנְהָרָה מִשְּׁאוֹן הָעִיר אֶל דִּמְמַת הַפִיקוּסִים.
הָפוּךְ מֵהַתְּנוּעָה בֵּין נַפְשִׁי הָרוֹעֶשֶׁת
לְפָנַי הַמֻּשְׁתָּקִים.
הַשַּׁעַר שְׁבוּר הָאֵיבָרִים תָּמִיד פָּתוּחַ
כִּנְבוּאָה הַיּוֹדַעַת שֶׁאֵין מִמִּי לְהִשָּׁמֵר:
יֵש שֶׁהָאָסוֹן שׁוֹכֵן כְּבָר בַּבַּיִת.

***
בֵּין הַגְּדֵרוֹת בֶּחָצֵר
הַכֶּלֶב רָץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב
מְנַסֶּה בְּהַתְמָדָה לִפְרֹעַ אֶת תְּשׁוּקָתוֹ
כְּכל שֶׁהַשַּׁרְשֶׁרֶת מַתִּירָה לוֹ
בְּעוֹדָהּ חוֹרֶטֶת בָּאֲדָמָה קַוִיּם מַקְבִּילִים
מְשַׂרְטֶטֶת אֶת סוֹרְגֵי תָּא הַמַּאֲסָר.
זְאֵבִים חַיִּים בְּלַהֲקָה.
בְּלֵילוֹת הָרָעָב הוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה,
מְגִנִּים עַל הַזְּקֵנִים בַּשַּׁיָּרָה.
אֲנִי רָץ בֵּין גְּדֵרוֹת
מוֹתֵחַ אֶת כַּבְלֵי הַיַּלְדוּת.
הוֹרַי הֵם הַזְּקֵנִים בַּשַּׁיָּרָה.
גַּם אֲנִי אֶהְיֶה זָקֵן.

***
בַּסָּלוֹן חֲפָצִים רַבִּים
רַבִּים מִדַּי
כְּמוֹ אָסוּר לְהַשְׁאִיר פִּנָּה רֵיקָה
שֶׁמָּא יָגוּר בָּהּ כְּאֵב.
חֲבוּרוֹת שֶׁל שֻׁלְחֲנוֹת שַׁיִשׁ
גָּדוֹל־בֵּינוֹנִי־קָטָן
נֶחְבָּאִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה בְּתוֹךְ זֶה
כְּמוֹ רְגָשׁוֹת.
הוֹרַי קָרְאו לָזֶה "אֳסָפִים"
(כְּלֵי זְכוּכִית כְּחֻלִּים, פִּסְלֵי עֵץ, קַעֲרוֹת נְחשֶׁת מֻזְהָבוֹת)
אֲבָל לְיָמִים עוֹד אֶלְמַד עַל נְטִיַּת הַנֶּפֶשׁ
לְהֵאָחֵז בַּחֲפָצִים
כְּאַרְכִיּוֹן תִּקְווֹת.
ישֵׁ שֶׁחֲפָצִים הֵם מַיִם
בָּאֲדָמָה בּוֹעֶרֶת.

***
בֵּין חַלְלֵי הַבַּיִת נֶעֶרְמוּ רָהִיטִים,
מַקְשִׁים עַל הַמַּעֲבָר.
וַאֲנִי מוּבָל בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת
בֵּין חַדְרֵי הָאֶתְמוֹל
לְאִי הַנַּחַת שֶׁל הַמָּחָר.
רַק כָּךְ נַפְשִׁי תּוּכַל
לָדַעַת אֶת עַצְמָהּ.
בְּחַדְרִי הָיָה רַק חָרָךְ
שֶׁמִּמֶּנּוּ חָצַבְתִּי פֶּתַח
וְהִצַּבְתִּי סֻלָּם.
כָּךְ אוּכַל לִבְרֹחַ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן
וְשָׁם לִבְחֹר –
מִטְבָּח אוֹ סָלוֹן.

***
בַּלֵּילוֹת שֶׁבָּהֶם הַיָּרֵחַ הָיָה לְטוֹבָתִי
הַפִיקוּסִים לִטְּפוּ אוֹתִי
בְּלִטּוּף שֶׁל צֵל עַל קִיר.
הַשְּׂמָמִיּוֹת חָגוֹת סְבִיב הַחֹר בַּתִּקְרָה
מְקַרְקְרוֹת
מַזְכִּירוֹת אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַמָּזוֹן.
קִנֵּאתִי בִּיכָלְתָּן
לְהַצְמִיחַ זָנָב קָטוּעַ מֵחָדָשׁ.
שָׁנִים אֲנַסֶּה לַעֲשׂוֹת זאֹת.
זוֹכֵר אוֹתָן אוֹרְבוֹת לַטֶּרֶף.

***
הַשְּׁבִיל הַמּוּצָל הָיָה מִנְהֶרֶת זְמַן
שֶׁבָּהּ אִבַּדְתִּי אֱלהִֹים מִבַּעַד לָעֲנָפִים.
אֲנָשִׁים מְסֻכְסָכִים עִם הַזְּמַן
וְאִלּו אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לְהַאֲרִיךְ אֶת הוֹוֵה הַשְּׁבִיל.
בַּעֲתִידוֹ מְחַכֶּה הַבַּיִת עִם הַחֹר
ובַּעֲבָרוֹ רְחוֹב הוֹמֵה אֲנָשִׁים
אָצִים אָנֶה וָאָנָה
כְּמוֹ הַזְּאֵב בֶּחָצֵר
כְּבוּלִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת
לַעֲתִידָם
עִוְרִים לַחֹרִים שֶׁבַּתִּקְרָה.

***
אֲנָשִׁים שׁוֹלְחִים שָׁרָשִׁים
(אוֹ זְרוֹעוֹת תְּמָנוּן)
ולְּפֶתַע שׁוֹאֲפִים לִהְיוֹת בִּתְנוּעָה.
אֲוִיר קַר לאֹ יַעֲזֹר כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַמָּוֶת
הָאֲמִתִּי,
הָעוֹלָם הוּא לֹא זְאֵב בְּלַהֲקָה
הוּא לֹא מֵגֵן עַל חַלָּשִׁים.
וַאֲנִי לִפְעָמִים כָּמֵהַּ לִנְבֹחַ
חֲסַר אֲוִיר בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
מִתַּחַת לְחֶמְלַת הָעֵצִים
לָדַעַת שֶׁמַּשֶּׁהוּ יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתִי
מִישֶׁהוּ.