א.
אֲנִי חוֹתֵךְ עַכְשָׁו
פְּרוּסוֹת־לֶחֶם שְׁחֹרוֹת, דַּקּוֹת,
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בַּעֲדָן.
אֶת הַמִּכְסֶה הַנַּפְשִׁי שֶׁלִּי
קָשֶׁה לִי לַחְתֹּךְ,
כֵּיוָן שֶׁכְּשֶׁאֲנִי מַנִּיחַ אֶצְבַּע
עַל הַנְּיָר לִפְנֵי הַכְּתִיבָה אֲנִי מֵרִיחַ
אֶת רֵיחַ חֲרִיכַת הָאֶצְבָּעוֹת.
ב.
בַּהַתְחָלָה הַשֶּׁמֶשׁ
רָצְעָה אֶת פָּנַיִךְ
אַחַר־כָּךְ הִיא יָרְדָה וְהִשְׁפִּילָה
וְעֵינַיִךְ מָלְאוּ דְּמָעוֹת
אֲנִי לָמַדְתִּי שֶׁבְּמַצָּבִים כָּאֵלֶּה
עָדִיף לִשְׁתֹּק, לֹא לְדַבֵּר,
לֹא לַחֲשֹׁב.
ג.
אַתְּ לֹא כָּמוֹנִי,
אַתְּ קֹרַצְתְּ מֵחֳמָרִים אֲחֵרִים.
כְּשֶׁשָּׁגִית לֹא הִכּוּךְ
עִם חֲגוֹרַת־מִכְנָסַיִם.
כָּל־אֵימַת שֶׁאַתְּ מוֹצִיאָה מִלִּים
מִן הַפֶּה אֲנִי מַלְבִּין מִפַּחַד, אֲבָל כְּשֶׁאַתְּ
מַפְנָה אֵלַי אֶת מַבָּטֵךְ הַקּוֹרֵץ
אֲנִי בֶּן אָדָם וְזֶהוּ.
ד.
הַחֹשֶׁךְ מְהַבְהֵב.
אֵיזֶה צֵרוּף יָפֶה שֶׁל מִלִּים
אֲנִי כּוֹתֵב עַכְשָׁו.
הַחֹשֶׁךְ מְהַבְהֵב
וַאֲנִי נָגַעְתִּי בָּךְ הַיּוֹם,
חֲשׁוּקָה שֶׁלִּי.
הַמַּגָּע הַחוֹזֵר שֶׁלָּךְ קָטַף מִלָּה
מִשְּׂפָתַי וְיָצַר שִׁיר.
ה.
אֲנִי מִתְפַּעֵל מִן הָעֵצִים,
הַיֹּפִי בָּהֶם הוּא יֹפִי פְּנִימִי,
הַשִּׁירָה בָּהֶם מְשַׁתֶּקֶת.
צְמִיחַת הַצַּמָּרוֹת הַשְּׁקֵטָה בַּלַּיְלָה
נוֹטַעַת בִּי מַחֲשָׁבוֹת.
אֲנִי עוֹמֵד לִפְעָמִים פְּעוּר־פֶּה
מוּל יֹפִי־הַבְּרִיאָה.
ו.
הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי חוֹלֶמֶת לְהִכָּנֵס.
אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לָחוּשׁ
אֶת כְּאֵבֵי־הַיֹּפִי שֶׁלִּי,
הֵם כּוֹסְסִים בִּי כְּמוֹ רִמָּה.
הָרוּחַ הַשֶּׁקֶט בַּחוּץ עוֹמֵד עָלַי,
עוֹמֵד עָלַיִךְ, רַק הַפָּנִים
מְדַבְּרוֹת.
