שני ספריה החדשים של שולה ברנע, סיפורים בהם עולם הדמיון והמציאות מתערבבים זה בזה ורומן ריאליסטי שפורס לפנינו את תנועת היופי והכאב שבאהבה, משלימים אחד את השני ומראים את היכולות הוורסטיליות שלצד שירתה יוצרים קולאז' יצירתי מגוון.
באוסף הסיפורים "עוקץ מתקתק" מגישה שולה ברנע עולמות עשירים – הן בדמיונות, הן בריאליזם, הן בהיפר-ריאליזם – רבי-עוז ובהם, מעין "שפת סימנים" משלה: מסוגננת, "אחרת" מאוד, אורגנית.
הרצף, ההשתנות וההתפתחות התמידית שזורים כמעין חוט מקשר בין הסיפורים השונים ומדגישים מחד את האיפוק האסתטי של ברנע, ומאידך את הקומפוזיציות הסיפוריות הנוגות, המהורהרות משהו, הקיומיות, של גיבוריה – ושל אנטי-גיבוריה".
"עוקץ מתקתק" הוא קובץ הסיפורים השלישי שלה.
לדברי הסופר אופיר טושה גופלה: "הסיפורים של שולה ברנע הם מעשיות פרועות: הקורא יודע מאין הוא יוצא, אבל הוא לעולם לא יכול לנחש לאן הוא יגיע. בתמהיל משעשע של מציאות ופנטזיה הגיבורים של סיפוריה כמעט תמיד נקלעים לסיטואציה חריגה שמאלצת אותם (ואת הקוראים) לבחון את גבולות האפשר ולהתמודד עם המציאות החדשה. גוף ונפש, רגשות ויצרים, פורענות וגאולה – אלה החומרים שמהם קורצו הסיפורים השובביים והמענגים האלה."
לפי הסופרת והעורכת מיכל קובזמן: ״קובץ סיפורים מרעננים, חכמים ומשעשעים, כתובים ביד בטוחה ומנוסה שניכרים בה סימני כתיבת השירה.״
הרומן "סערות בחיי אישה", שיוצא במקביל ל"עוקץ מתקתק" הוא סיפורה של 'טלי' – אישה אשר בעלה נפטר והיא מגדלת לבדה את בתם, 'הדס'.
טלי נרשמת ללימודים, מפוטרת מעבודה, מוצאת עבודה אחרת, מאבדת את חברתה שנפטרה מסרטן קשה מאד, נאלצת לעזור לבתה – גם בלימודים בשל נושאים קשים עבורה וגם במימון הפלה כשהדס נכנסת להיריון לא רצוי מחבר. לאחר ההפלה הדס נפרדת מהחבר.
טלי, מתמודדת לבדה מול שני כוחות חזקים: פרץ הנערות של בתה המתבגרת ופרץ התשוקה בינה ובין רוטמן, פרופסור לארכיאולוגיה, החווה עליות ומורדות. בין שני הזרמים הללו – בין ארוס לארוס – מתגלות לקוראים חולשותיהם של האקדמיה, המחקר המדעי ובית הספר הפדגוגי. כמו כן, מודגשת פגיעות מוסד האהבה – הזוגיות מוצגת כעולם סבוך ומרתק, שיש בו ניצני רוך אך גם אלימות קשה.
סערות בחיי אישה הוא רומן רווי תנועה ודינמיקה בין דמויות, מקומות ותובנות המזמין את קוראיו לתוך עולם מושך, מותח, לירי המשוח בגווני כוח וחמלה.
שולה ברנע, ילידת חולון, 1949, נשואה ואם לשלוש בנות. הייתה מנחת הורים, זוגות והגיל השלישי. עסקה בהוראה ובייעוץ חינוכי לילדים ולמבוגרים. הייתה אחראית במשרד החינוך להקמת מרכזי הורות ומשפחה במחוז תל אביב.
פרסמה ספרי שירה ופרוזה. שירה: מילה 2009, קורים 2011, קרוב אל האמת 2014, ניתור פנימה 2018, כאב עלה צומח 2020. פרוזה: נרקיסים בקיץ – ספורים קצרים 2017, עוקץ מתקתק – סיפורים קצרים 2021. הספר סערות בחיי אישה הוא ספר הפרוזה השלישי שלה.
הרקדנים מאת שולה ברנע, מתוך "עוקץ מתקתק"
מלה הייתה פרימה־בלרינה בלהקת "בולשוי" ברוסיה. היא החלה ללמוד בלט כבר בגיל ארבע ומייד הראתה כישרון יוצא דופן. ההורים שלה דחפו אותה לרקוד עוד ועוד ובעצם לא הותירו לה זמן פנוי למשחקים. את כל זמנה היא הקדישה לאימונים מפרכים, כשמונה שעות ביום. לחברות בגילה לא נותר לה פנאי. אט־אט התרגלה רק לחברת מבוגרים ממנה ומהם למדה גם את תורת השיח. עם הזמן, בזכות אורח החיים המפרך שסיגלה לעצמה, החלה לכבוש במות והגיעה לפסגה. בכל אירוע חגיגי הוזמנה להופיע לפני צמרת השלטון, הוריה המזדקנים היו לצידה וליוו אותה לכל הופעה. היה להם ברור ששכרה כבלרינת־על יפרנס אותה גם אחרי שימותו מזקנה.
לא היו לה כל שאיפות אחרות מלבד לשמור על מקומה הבכיר בלהקת המחול ולהתיידד עם הכוריאוגרף הראשי של הלהקה, איוואן. הוא היה מבוגר ממנה בעשרים שנה, בעברו היה רקדן מצטיין, ועדיין היה חטוב ומושך. כיוון שלא הורגלה לחברה צעירה היה איוואן האדם הקרוב אליה בכל שנות נעוריה. כשהגיעה לגיל שמונה־עשרה הוא ניצל את הבמה כתפאורה ההולמת ביותר להציע לה נישואין. בסיום אחד המופעים, לאחר שסיימה את הקידה, בעוד הקהל עומד על רגליו ומריע לה, עלה איוואן אל הבמה, כרע ברך מולה ושאל בקול נרגש:
"מלה, יקרה, האם תינשאי לי לאישה?"
מלה לא חשבה פעמיים ונעתרה מייד, כמעט ללא התרגשות. מבחינתה היה זה מהלך טבעי, המשך ישיר לשנות הנעורים. הוריה, שישבו אותה שעה באולם, הופתעו מהמחווה מלאת הכבוד שהוענקה לבתם ובירכו על המוגמר ללא צל של היסוס. מלה חשה עצמה בפסגת החיים, דבר לא היה נחוץ לה עוד.
חלפו השנים, למלה ולאיוואן נולדו שני ילדים מוכשרים שמהם רוותה נחת, היה ברור לכל שעתידם הוא במחול, אך עד מהרה התברר כי נטיית ליבם אחרת. מלה ואיוואן הצרו על כך, ואף ניסו להכריח אותם להתמיד בשיעורי המחול בשיטות שונות ובשימוש בתגמולים מגוונים, שהיה בהם הרבה מן הכפייה, אך בסופו של דבר הניחו אותם לנפשם.
הוריה, שהיו לצידה כל השנים ועזרו בגידול הילדים, זקנו ונפטרו זו אחר זה בהפרש קצר בידיעה שבתם היחידה מסודרת. תפקידם בזירת החיים מוצה, הם נפטרו כפי שנהוג לומר: "בשיבה טובה", בשיא הפריחה המקצועית והאישית של בתם.
על אף גילה המתקדם הצליחה מלה להישאר בפסגה ולבסס את הסטטוס שלה כרקדנית.
היא הייתה מוקפת ברקדניות צעירות שהתקבלו ללהקה והעריצו אותה, אחת מהן הייתה מוכשרת במיוחד; היא ביצעה את הפלייה בחינניות רבה כל כך שמלה הייתה מוכנה לנשק את כפות רגליה המתוקות. וכך, בשיא הקריירה המזהירה שלה מצאה עצמה מלה מתאהבת בנערה, לארה שמה, ולא חשה שהיא נופלת לבור שמתוכו קשה יהיה לצאת.
אהבת נשים בשנים אלו הייתה משהו מודחק שלא הרבו לדבר עליו, לכן כשהחלה לתאר את הרקדנית הנפלאה באוזני בעלה, התלהבותה הרבה גרמה לו אי־נחת, והוא ניסה למתן את שיגעונה החדש: "יפה מאוד שאת מתלהבת מלארה הזו, אבל אל תשכחי שהיא צעירה ממך בעשרים שנה ויש לה הכושר שהיה לך בשעתך היפה. אולי לא כדאי להראות לה את שביעות הרצון העודפת שלך ממנה, שמא תגבר עלייך ותיקח לך את מקומך על הבמה לפני שתרגישי בכך."
מלה הקשיבה לדבריו, אך לא הצליחה לשלוט ברגשותיה, והשם לארה עלה שוב ושוב בשיחותיהם. הקריירה שלה הייתה העיקר בחייה, והבמה הייתה חשובה לה מכול. אך כעת חשובה מהכול הייתה לארה.
בוקר אחד מלה הסתנוורה כל כך מהתגלית הצעירה, עד כי החליטה לפנקה בחדר האיפור, להגיש לה כוס תה ולפטפט. זה לא היה נהוג, שכן כשהסתיימו החזרות כל אחד פנה לביתו להפסקת מנוחה. מלה הקריבה את המנוחה לטובת אהובתה, היא שכחה את מעמדה הרם שחייב אותה לשמור מרחק ולא להיחשף בחולשותיה. היא ידעה כי איוואן בבית, יוצר ריקוד חדש ובשל עבודתו האינטנסיבית יכלה להקדיש עצמה לפיתוח הידידות ביניהן ביתר שאת.
לארה מצידה התמסרה בשמחה. אומנם מלה המזדקנת לא עניינה אותה כקצה הציפורן הקטנה שלה, אך היא ראתה בה קרש קפיצה ואמצעי לקידום מעמדה בלהקה. היא הופיעה במלבושיה החמודים למראה, ומלה מצאה עצמה שוב נפעמת ממראה יופייה וחוכמתה.
"בואי שבי אצלי, לארה, את יכולה להניח את ראשך על כתפי, את יודעת שיש לי שני בנים ומעולם לא זכיתי בבת, אני רואה בך בת, בואי ואסרק את שערך," אמרה לה.
לארה שיתפה פעולה מתוך האינטרסים שלה, מה אכפת לה ליהנות משלווה ומפינוק אצל הפרימה־בלרינה? כך ישבו להן בחדר הרווי ריחות תמרוקים ועמוס בתלבושות ובתחפושות. השיחה קלחה, הן דיברו על הבנים ועל הקשיים בחינוך ילדים בתקופה ההיא. מלה אפילו שמה לב שציפורני רגליה של לארה לא גזוזות, דבר שיכול להכאיב לה בשעת הריקודים בשל הלחץ מנעלי הבלט, והציעה לגזוז לה אותן "בחפץ לב".
אחר כך הבחורים מהמזנון הציעו להן טוסטים עם גבינה – מאכל שאסור היה על הרקדניות, אבל הפעם מלה "הכשירה את השרץ" למען אהובתה ונתנה לה ליהנות מהחטא המיוחד!
שולה ברנע " עוקץ מתקתק ". עריכה: אופיר הוצאה לאור עיצוב: עטיפה אורנה זנדני עריכה: טלי סגן טיבן: מספר עמודים 194 מחיר: 68 ₪ ניתן להשיג בחנויות הספרים, ובלינק: https://tinyurl.com/2s48kukd
שולה ברנע " סערות בחיי אישה ". עריכה אופיר הוצאה לאור עיצוב עטיפה: אורנה זנדני מספר עמודים 137 מחיר:68 ₪ ניתן להשיג בחנויות הספרים, ובלינק: https://www.steimatzky.co.il/013550087
