אהוד נוה הגיע מירושלים לארצות הברית, עשה את הלא יאומן, הוא כיום נשיא חברה המספקת חלקי חילוף לחברות תעופה וחילות אוויר ברחבי העולם. הוא גם אמן רב תחומי, משורר וסופר. עתה יוצא ספרו, "אמריקה", רומן המבוסס באופן חופשי על אירועים אמיתיים!
אהוד הוא ישראלי ש"עשה את זה בגדול" בארצות הברית. נולד בירושלים ולאחר שעבר מסלול חיים מגוון ביותר, שכלל הטסת מטוסים והפלגה בספינות, הפך ליזם ואיש עסקים מצליח בתחומים שונים, וזכה בהכרה, הוקרה ופרסים על עיצוב תכשיטים, צילומים ועיצוב גרפי. "אמריקה", הוא ספר הדרמה הראשון שלו, המתאר תקופה מרתקת וסוערת שעבר בניו יורק בתחילת שנות השמונים.
בשלהי שנת 2017, בגיל מבוגר יחסית, החל אהוד לכתוב. מאז כתב אלפי שירים בעברית, אנגלית וגם ערבית, אשר למעלה ממאה מהם הולחנו, בוצעו, והושמעו על גלי האתר השונים. בנוסף כתב אהוד עשרות ספורים מחייו ומדמיונו, על שניהם הוא מעיד כי הם פרועים מאוד. נוה מוזכר כעומד בשורה אחת עם חנניה רייכמן, שמשון מלצר, דידי מנוסי וחיים חפר. בשנת 2021 היה אחד המועמדים לפרס דוליצקי של האוניברסיטה העברית בירושלים. שירו Nights of Glamour השתתף בתוכנית ׳אקס פאקטור׳, והתמודד על ייצוג ישראל באירוויזיון בשנת 2022. הגיבור בספר ׳אמריקה׳ הוא צעיר ישראלי המשאיר מאחוריו עבודה באל-על, אהובה אובדנית ומדינה שלמה ועובר לעיר ניו יורק לחפש את גורלו. אלא שבתפוח הגדול והרקוב, המציאות הרבה יותר קרה וקשה משדמיין. חמוש במצלמה ובחלום נעורים, נשאב הגיבור לעולם הפשע, מתפשר על עקרונותיו ומתחיל לעבוד במוסך של ישראלים, שבו החוקים גמישים במיוחד. כשאהובה חדשה נכנסת לתמונה, ואחריה גם ה-FBI – נאלץ הגיבור לבחור בין נאמנות לחבריו לבין הקשבה למצפונו., בספר אלמנטים אוטוביוגרפים ודמיון כאחד. התוצאה היא ספר מותח, מרגש וסוחף. לדברי עורך הספר, דן פרידמן: "הסיפור משלב את ההרפתקאות המדהימות שעבר אהוד בצעירותו, עם סיפור בדיוני מרתק על גיבור מורכב ועקשן. התוצאה מפתיעה. מדובר בדרמת פשע מותחת ומסקרנת, שמחזירה את הקורא לחיים בישראל ובניו יורק בשנות השמונים."
להשיג בלינק:
https://www.amazon.com/dp/B09TMWPBNM
אמריקה
מאת אהוד נוה
עריכה ספרותית: דן פרידמן
המראות המזעזעים שקיבלו את פניי באותו הלילה בדירה הקטנה שלנו שינו את חיי לנצח.
יצאתי מהמונית ועליתי עם המזוודה הכבדה במדרגות לקומה השנייה. פתחתי את הדלת, אך שלא כתמיד, הדירה הייתה חשוכה ושקטה.
״נורית?״ קראתי.
אומנם היה אמצע הלילה, אבל נורית תמיד חיכתה לי בשובי. בפעמים הבודדות שהיא לא הייתה בדירה, היא נהגה להשאיר את הרדיו פועל כדי שלא ארגיש בודד ופתק על שולחן האוכל.
הדלקתי את האור בכניסה, הנחתי את המזוודה על הרצפה בסלון ולידה את תיק הצילום העמוס שלי. מכיס מעילי הוצאתי את שעון הרולקס שקניתי עבורה בז׳נבה והנחתי אותו על השולחן.
״נורית?״ אמרתי בקול רם יותר.
הנחתי את ז׳קט הדיילים על הכיסא במטבח, הוצאתי את הקליפ שהצמיד את העניבה לחולצה שלי ושחררתי אותה גם ממכנסיי.
לא היה פתק.
נכנסתי לחדר השינה. על המיטה שכבה צללית אישה בגבה אליי.
״נורית?״ לחשתי.
אין תגובה.
ריח מתכתי עמד באוויר.
הדלקתי את האור. בבת אחת הפסקתי לנשום וליבי החל לפעום כמו פטיש אוויר.
סביב נורית הייתה שלולית דם.
״נורית!״
דממה.
התיישבתי לידה, אחזתי בשורש כף ידה המדמם ובדקתי דופק.
״למה?״ הזזתי את אצבעותיי על הידיים שלה בניסיון למצוא דופק. ״נורית? מה קרה?״
לא מצאתי דופק.
״נורית!״
היא לא הגיבה.
מה עושים לעזאזל?
צריך לעשות החייאה? הנשמה?
דומע, נענעתי קלות את גופה העדין.
התעשתי ובדקתי שוב דופק. הפעם הזזתי את אצבעותיי על צווארה, כמו שלימדו אותנו בקורס ההחייאה באל על.
היה נדמה לי שהרגשתי משהו. חלש מאוד אך קיים.
תודה לאל.
חולצתי הלבנה נגעה בזרועה וספגה את דמה שטיפס במעלה שרוולי.
לצידה על המיטה מצאתי סכין גילוח, וילקינסון הפופולרי. על זרועה השמאלית היו כתמי דם. ניקיתי אותם בידיי ומצאתי את מיקום החתכים. לחצתי חזק בידי כדי להפסיק את הדימום.
אבל אז ראיתי שהיא מדממת גם מהזרוע השנייה.
לעזאזל!
עטפתי את החתך בזרועהּ השמאלית בעזרת העניבה. עם הממחטה שהייתה תמיד בכיס מכנסיי עטפתי בקושי את החתך שביד ימין.
הכל כדי להפסיק את זרימת הדם, או לפחות להאט אותה.
הושטתי יד רועדת לטלפון שבצד המיטה שלה. הבאתי אותו מאמריקה באותה שנה. בפה יבש, במשפטים מקוטעים ובנשימה עצורה הזמנתי אמבולנס.
לחצתי על התחבושות המאולתרות בתקווה להפסיק את הדימום. לא ידעתי מה עוד אני יכול לעשות.
״נורית?״ אמרתי בקול רועד. ״הבאתי לך את השעון שביקשת. נורית? את חייבת לראות אותו.״
בטיפשותי חשבתי שזה יעזור, אבל היא לא הגיבה.
