יותר מכל
יוֹתֵר מִכֹּל
אֲנִי אוֹהֵב
אֶת הַשָּׁעוֹת הַחֲזָקוֹת
שֶׁלִּפְנֵי הַיְּקִיצָה:
רַחַשׁ הָאַנְקוֹרִים
עַל גַּגּוֹן הַמַּזְגָן,
רִשְׁרוּשׁ בְּנֵי־הַבַּיִת
הַמִּתְהַפְּכִים
בִּשְׁנָתָם.
רָצֵי־הָאוֹר הָרִאשׁוֹנִים
הַמִּתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה
בְּתִקְרַת־הַחֶדֶר,
הֵם הֶפֵזִּים נִשְׁכָּחִים
מִבְּעִיטוֹת־הַלֵּב.
לא פחד היה זה
לֹא פַּחַד הָיָה זֶה,
הָיְתָה זוֹ חֲרָטָה.
מַשֶּׁהוּ בִּי, בְּכָל זֹאת,
לֹא הִתִּיר לִמְחוֹת
אֶת הַדְּמָעוֹת
שֶׁנָּצְצוּ עַל פָּנַיִךְ.
מְשַׁעֵר אֶת מְקוֹמֵךְ
נָעַצְתִּי מַבָּט בַּאֲפֵלָה,
תּוֹהֶה אִם אתְּ יְשֵׁנָה
אוֹ מִתְחַזָּה כְּכָזוֹ.
מָה יֵשׁ לוֹמַר,
הַהֹווֶה שֶׁלָּנוּ,
כְּמוֹ הֶעָבָר שֶׁלָּנוּ,
מֻרְכָּב מִפִּסּוֹת־טְרִיוְיָה
שֶׁאֲנִי מְשַׁרְבֵּט
עַל פְּתָקִים.
באמצע הלילה
בְּאֶמְצַע־הַלַּיְלָה
נִצְטַלְּלוּ הַקּוֹלוֹת
וְרָאִיתִי אֶת רָהִיטֵי חַדְרֵנוּ
רוֹעֲדִים מִקֹּר.
צִנַּת־הַלַּיְלָה טָפְחָה עַל פָּנַיִךְ
וְאַתְּ טִלְטַלְתְּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה אֶת רֹאשֵׁךְ
כְּמִתְאַמֶּצֶת לְהַרְחִיק
חֲלוֹם־בִּעוּתִים.
בְּאוֹתוֹ זְמַן, אוּלַי מְעַט קֹדֶם־לָכֵן
צָעַקְתְּ אֶת שְׁמִי
מִתּוֹךְ חֲלוֹמֵךְ.
ילד, במטריה קרועה
יֶלֶד, בְּמִטְרִיָּה קְרוּעָה
כְּשֶׁאַתָּה מִסְתַּתֵּר
אֵיפֹה שֶׁאֵין חֹר
אַתָּה צָרִיךְ לְכַוֵּץ עַצְמְךָ
כְּמוֹ פְּקַעַת קְטַנָּה, קְטַנָּה
שֶׁל לְבוּשׁ
וּלְהַבִּיט לְמַעְלָה
כְּדֵי לִבְרֹחַ בַּזְּמַן
מִן הַטִּפּוֹת.
מָה שאַתָּה רוֹאֶה
עַכְשָׁו מֵעָלֶיךָ
זֶה שהַשָּׁמַיִם
נִפְשָׂקִים אֵלֶיךָ בְּחִיּוּךְ
יַחַד עִם חֲבִילוֹת, חֲבִילוֹת
שֶׁל מַלְאָכִים
שמְרַחֲפִים בְּחִבָּה
מֵעַל אִמְּךָ וְאָבִיךָ
כְּמוֹ נְכוֹנִים
לְשָׁרְתָם.
