שני שירים | רותי ארטמן

עגילי הספיר הקטנים

עֲגִילֵי הַסַּפִּיר הַקְּטַנִּים
מְשַׁדְּרִים:

קַו כָּחֹל, נְקֻדָּה,
אַהֲבָה, אַהֲבָה,
אַהֲבַת עוֹלָמִים
כִּבְיָכוֹל
הִיא צְרִיכָה
לְהַמְשִׁיךְ וְלִהְיוֹת
וְיַחַד אִתָּהּ –
גַּם אַתָּה.

עֲגִילֵי הַסַּפִּיר שֶׁקָּנִיתָ
מַמְשִׁיכִים לְשַׁגֵּר אַהֲבָה.
קַו כָּחֹל?
נְקֻדָּה, נְקֻדָּה?

אַהֲבָה שֶׁהַמָּוֶת הִקְפִּיא
וְהִלְבִּישׁ בְּשַׂלְמָה לְבָנָה.

מסע ללא שוב

סוֹפָם שֶׁל קַוֵּי הַמְּסִלָּה
הַמַּקְבִּילִים
עֲדַיִן לֹא נִרְאֶה בָּאֹפֶק.

חֲמִימוּת הַצָּהֳרַיִם הִרְדִּימָה
אֶת הַנּוֹסְעִים
הַמְּסֻנְוָרִים מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
הַאִם לָכֵן לֹא רָאוּ
אֶת תַּחֲנַת הַמָּוֶת?!

זֹאת הַתַּחֲנָה
שֶׁבָּהּ יָרַדְתְּ בְּטָעוּת
מִבְּלִי לְהַפְרִיעַ
לִמְנוּחַת הַנּוֹסְעִים.

רַק
גַּלְגַּלֵּי חַיַּי
מַמְשִׁיכִים לְלֹא קֶצֶב
בְּמַסָּע לְלֹא שׁוּב.