לדברי העורך פרופ' גבריאל מוקד: הטקסטים של טל סלוצקר הם רצף של הירהורים ואסוציאציות שיריות, המהווה מעין יומן של נפש – עדות אינדיבידואל הפתוח למציאות אורבנית (שהיא במקרה שלו מאוד תל אביבית), אך גם להתרשמות ולפגיעות קיומית-כללית, והיא במקרה שלו מתכתבת באורח אינטימי עם עולם האמנות של ציור ופיסול. הרי טל סלוצקר הוא קודם כול צייר ופסל מחונן, המתמודד עם מצבים נפשיים. לפיכך, לפנינו כאן רצף אסוציאציות וחוויות רגישות מאוד, המקיימות דיאלוג כללי עם נפשו של האומן, ובעצם עם תובנותיו וחרדותיו המרצדות מתחום פרטי מאוד, עד ניסיון לעקוב אחר דילמות ספרותיות ואומנותיות כלליות. בסיכום: ספר רגיש ומעניין, מעין יומן נפשי ושירי כאחד. גבריאל מוקד.
שלושה שירים נבחרים
הָדֶס בהרצליה
הלכתי סיבוב סביב הטריטוריה שלי,
בממלכת הזאבים שלי
או בממלכות הכלבים,
והיו עצים בהרצליה,
כשהדס לחש מהגיהינום.
דרך הדת זה היה ברור,
דרך המיתולוגיה עוד יותר ברור
הָדֶס בהרצליה.
עלטה
היה לילה, מאוחר מדי ומעוייף
כוכב הסתדר לצורת שרביט מפואר
היה נפלא והיה דבר אחד מעוגל ושחור.
זה היה לילה בלי כוכב בו ישבתי ליד הירח.
הוא היה פלא, מוזר ומודר.
כשהטמפרטורות התקרבו לנקודת השיא,
מכנסיים בצבע שחור נחו על הספה
ההורים שלי ישנו בחדר השינה האפל
היה רגע שהלבן של הבד היה כל כך בהיר.
השחור של הבד היה בחסדיו של העלטה
אז השתרר רגע של דממת דומייה.
דברים התפוררו והתחברו, התפרקו והסתדרו
ספר יפה עמד על המדף, כתום.
כשהספרים היו מסודרים ודוממים בלילה
היה שם רגע של דמדום אדום ודממה.
לאחר מכן בבוקר הגיעו דמדומי שחר
והכל התערבל, הגיע החום של הסהרה.
סיוטים רכים
בלילה,
יום עבר לאיטו ובלילה הקצב השתנה
לעתים חלומות מתארכים ולעתים הם קצרים.
מחלומות עברתי לסיוטים רכים.
לעתים חלומות מזמינים משטרה ואני מממש.
ולעתים שינה היא בד ריק עם צבע,
אז אני ממלא אותה בחלומות ריקים.
