שמי אמיליו ולירוסו, משורר ואמן בן 31, גר בתל אביב. אני כותב מאז גיל הנעורים ועד יום זה. השירה מהווה חלק בלתי מעורער מהרגשות שלי ומעולם היצירה שלי. אני בעל ליין־אפ לשירה ואומנות בשם: 'פה לעולם', שמתקיים מדי פעם ברחבי העיר, במקומות משתנים, שם נמצאת במה חיה למשוררים.ות ואמנים בכל התחומים והסגנונות.
לפניכם שני שירים משתי קצוות מצבי רוח \ מחשבה שעברו עלי, בעת חיבור המילים. השיר הראשון 'חביון הנגוהות' מגלם נבואה נרקסיסטית, שאבודה היא באי־שפיות. השיר השני לעומתו הוא שיר שמתייחס לאמת שאנחנו חווים בהתגלמותה כאמת היחידה, אל מול הכלום, שמתגלה כבוז למי שמייצר אותן.
חביון הנגוהות
כִּמָּהוֹן וְתִמָּהוֹן,
בּוֹרְאֵיהֶם הַדִּמְיוֹן
מוֹלִידִים חִזָּיוֹן,
נִמְשָׁכִים לַחִידוֹן.
הַתְּהִיָּה פִּזְּרָה תַּנְחוּמִים,
הַכְּמִיהָה אָגְרָה דִּמְעוֹתַי,
חִבַּקְתִּי צֶלֶם זִכָּרוֹן,
נִשַּׁקְתִּי רוּחַ עִוְעִים.
רִסַּקְתִּי צַעֲקָתִי אֶל הַלֹּא נוֹדַע,
אָסַפְתִּי בַּת קוֹל מֵהַמָּרוֹם,
הַיְּקוּם כֻּלּוֹ עֲלָטָה,
בְּעוֹדִי מֵכִיל אוֹר יְקָרוֹת.
תרמית האמת
מִלְחֶמֶת הִירַרְכְיָה
הָעוֹלָמוֹת עַתָּה
נֶעֱרָמִים כִּבְּלוֹקֵי פִּירָמִידָה
שׁוֹאֲפִים
לִקְרַאת רֶגַע!
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִשְׁתּוֹקֵק
לָאֱמֶת.
?הַהֶפֶךְ
מְ-לִצְרֹחַ
אֶל קִיר|
קוֹלָאז'
תַּדְמִיּוֹת
הַתִּעוּב.
