חמישה שירים | מיכל שחר

אני יודעת

אֲנִי יוֹדַעַת מִלִּים נֶחֱצָבוֹת בְּדָם וּדְמָעוֹת.
אֲנִי יוֹדַעַת לֵב נֶחְשַׂף וְעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.
אֲנִי יוֹדַעַת חֹשֶׁךְ תֹּהוּ וְאוֹר.
אֲנִי יוֹדַעַת אַתָּה לֹא גִּבּוֹר.

אֲנִי יוֹדַעַת כְּמִיהָה וּמַרְאוֹת נְשָׁמָה.
אֲנִי יוֹדַעַת כְּנַף צִפּוֹר שְׁבוּרָה דּוֹאָה.
אֲנִי יוֹדַעַת לֹא אוּכַל לְכַבּוֹת אֶת הַבְּעֵרָה.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ לֹא הַכֹּל מַבִּיטָה.
בַּלֵּב וּבַכְּאֵב, בְּשִׂמְחָה וּבְדִמְעָה.

שירים

אֲנִי מוֹזֶגֶת בִּנְדִיבוֹת מֵהַלֵּב.
אֲנִי מוֹזֶגֶת בִּנְדִיבוֹת עֶצֶב שִׂמְחָה וּכְאֵב.
אֲנִי מוֹזֶגֶת וּמְטַפְטֶפֶת טִפָּה אַחַר טִפָּה
אֲנִי מְטַפְטֶפֶת אוֹר וְדִמְעָה.
אֲנִי מְטַפְטֶפֶת הוֹדָיָה וּפְלִיאָה.
עוֹלָם נִבְרָא!

מילים

מִלִּים פּוֹרְצוֹת וּמִצְטַלְּבוֹת.
מִלִּים זוֹרְחוֹת בָּעוֹלָם מַבִּיטוֹת.
מִלִּים מַשִּׁיקוֹת וְנוֹסְקוֹת.
מִלִּים הֵן אוֹר שִׂמְחָה וּכְאֵב.
מִלִּים הֵן הַלֵּב.

אור

בְּכֹל בֹּקֶר אֲנִי פּוֹקַחַת עֵינַיִם לִרְוָחָה
וּמַדְלִיקָה זַרְקוֹר נְשָׁמָה. מוֹדָה אֲנִי
עַל טוּב עוֹלָם. מוֹדָה אֲנִי עַל יֹפִי הַבְּרִיאָה.

בְּכֹל בֹּקֶר, הַלֵּב שֶׁלִּי זוֹרֵחַ וְנִרְעַד
מִתּוֹךְ פְּלִיאָה, שְׂמֵחָה אֲנִי בּוֹהָה בַּטּוֹב
מַחֲצִית כּוֹס הָעוֹלָם הַמְּלֵאָה.

הַלֵּב שֶׁלִּי פּוֹרֵחַ. מַצְמִיחַ אוֹר
זְרִיחָה. חוֹפֵן בִּי אֶת הָרוּחַ. אֶת
תְּכֵלֶת הַנְּשָׁמָה.

קטיף

אֲנִי זוֹכֶרֶת בְּבֵרוּר אֶת הַמַּרְאוֹת,
נַעֲרָה רָזָה מִכְנָסַיִם קְצָרִים, שְׂעַר אָרֹךְ
אָסוּף, עֵינֵי שָׁקֵד חוּמוֹת שֶׁזֶּה עַתָּה נִפְקְחוּ.
שֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה מְקִיצָה אֶל שְׁעַת זְרִיחָה –
בְּתוֹךְ חֶלְקַת שָׂדֶה, אוֹחֶזֶת דְּלִי גָּדוֹל בַּיָּד
שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת עַד אֵין סוֹף.

הַשִּׂיחִים מְטַפְּסִים בְּחֶמְדָּה, מִתְפָּרְצִים
לְכָל עֵבֶר, תְּלוּיִים עַל חוּטֵי הַדְּלִיָּה
גְּבוֹהִים כְּחוֹמָה, עֲמוּסֵי שְׁלַל עַגְבָנִיּוֹת –
אֲדֻמּוֹת, עֲסִיסִיּוֹת וּמְגָרוֹת.
אֲנִי מִתְכּוֹפֶפֶת וּבוֹלַעַת רֹק, חוֹלֶבֶת
אֶת פְּרִי הַשֶּׁרִי לְתוֹךְ הַדְּלִי.

לְעֵת צָהֳרַיִם כּוֹשְׁלוֹת הָרַגְלַיִם
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹדָה קוֹפַחַת מֵעַל זְרִיחָה אוֹ
שְׁקִיעָה? רֵיחַ הָאֲדָמָה וְחוֹמְרֵי הַהַדְבָּרָה
הַיָּדַיִם הַשְּׁחֹרוֹת. יֵשׁ לְהוֹשִׁיט
לְאַבָּא עֶזְרָה. צָרִיךְ לְפַרְנֵס בְּכָבוֹד
הַמִּשְׁפָּחָה הַבְּרוּכָה, אוֹהֶבֶת
אֶת הָאֲדָמָה – כָּאן נִשְׁמָתִי נְטוּעָה.

תוכן נוסף לקריאה

"היונה משתוקקת למבול" – ערב ירידתו לדפוס של קובץ שיריו התשיעי, של פרופסור גד קינר קיסינגר, שחקן, מרצה, במאי ומתרגם, הוחלט להוסיף שלושה שירים בהשראת ההלם בעקבות הטבח, שביצע החמאס ביישובי העוטף ב־7.10.2023, והקשריו הפוליטיים והתרבותיים. השיר "סופת אובך", הטבוע סגנונית בחותם מקראי, עוסק בהליכת השולל אחרי התעתוע שהוביל לאסון; "שיר הרעים", עם ההרמז השקוף ל"שיר הרעות", צופה מהיבט טראגי־אירוני את ההנצחה והמיסוד העתידיים של הטבח, בהתאם לדפוסי הנצחת השואה; אילו שיר העוועים "טהילים" בוחן את הקשר הסימביוטי המעוות בין מודעות בטחונית־מלחמתית לקנאות אמונית.

המגדלים חונקים את הנפש! וקצת שירי מלחמה – 'פננה במגדל' – ספר שירים אקו־פואטים חדש הוא ספרו השביעי של הסופר, המשורר ואיש התיאטרון, יובל ששון, שנכתב בעקבות מעבר למגדל מגורים. הספר מתכתב עם ספרו הקודם שעסק אף הוא באיכות הסביבה ואפשר ללמוד ממנו על האטימות של הבטון ביחד עם האטימות של החברה האנושית!

דילוג לתוכן