שלושה שירים | בתאל כרמונה קרמיסי

קצרה

קְצָרָה.

רַכֶּבֶת הָרִים לִפְנֵי מִקְטָע מְפֻתָּל.

הַנְּשִׁימָה מִצְטַמְצֶמֶת לִכְדֵי מוֹנִיטוֹר שֶׁל צִיר לֵדָה בּוֹדֵד.

הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲתַאֲרֵךְ שֶׁשֶּׁלּוֹ מִתְקַצֵּר.

אֲנִי קְצָרָה.

מכורה

מְכוּרָה אֵלֶיךָ כְּמוֹ מְכוּרָה לְיַיִן מְשֻׁבָּח, כְּמוֹ מְכוּרָה לַלָּבָן.

אֶת חַיַּי אַתָּה הוֹרֵס, בִּילָדַי אַתָּה פּוֹגֵעַ, אֲבָל אֲנִי מְכוּרָה.

מְנַסָּה לְהִתְרַחֵק, וְחוֹזֶרֶת חֲזָרָה.
אַתָּה קוֹרֵא לִי לִטְעֹם אֶת טַעַמְךָ, וַאֲנִי כְּטִפְּשָׁה הוֹלֶכֶת שֶׁבִי אַחֲרֶיךָ כְּעוֹד אַחַת מִנְּתִינֶיךָ.

סִימָנִים בְּגוּפִי הִשְׁאַרְתָּ, שֶׁלָּנֶצַח אֶזְכֹּר שֶׁאֲנִי שֶׁלְּךָ.

אדם וחווה

אֲנִי,
חַוָּה שֶׁל אָדָם, יוֹתֵר מִשֶּׁל הֶבֶל.
גַּם קַיִן מְבַקֵּר תְּכוּפוֹת, שׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמִי, אַךְ אֵינִי שׁוֹמֶרֶת עָלָיו – הוּא אֵינוֹ בְּנִי.

מַחְשְׁבוֹתַי מִתְפַּתְּלוֹת כְּנָחָשׁ לִימֵי הַטִּפְּשׁוּת הָעֲרוּמִים, בָּהֶם לֹא הִתְבַּיַּשְׁנוּ מֵהָעוֹר הַנָּפוּל.

הַנָּחָשׁ לֹא נוֹתֵן מָנוֹחַ, תָּמִיד צָרִיךְ לִטְעֹם מִמָּה שֶׁאָסוּר.