בְּעוֹלָם שֶׁל רֹעַ, טוּב לֵב נִגַּר
מִיָּם קָטָן, סָמוּי.
הוּא מְפַכֶּה, מֵפִיץ חֶמְלָה וְזֹהַר,
נוֹקֵשׁ עַל דֶּלֶת הַסּוֹבְלִים בַּחֲשֵׁכָה.
בְּכָל מָקוֹם בּוֹ הוּא נִכָּר
דּוֹרֵךְ עָלָיו מַגַּף קַלְגַּס –
וּמְרוֹצֵץ בְּקוּרְנָסִים
אֶת עַצְמוֹתָיו.
אַךְ כָּל שַׁבְרִיר וְכָל פֵּרוּר
מֵרִים רֹאשׁוֹ
וּבִצְלִיעָה
חוֹזֵר לַיָּם מִמֶּנּוּ הוּא בָּא.
מֵנִיחַ רֹאשׁ עָיֵף בַּמַּיִם –
וּבָאַדְוָה, שֶׁאַךְ נוֹצְרָה
חוֹזֵר אֵלָיו הַכֹּחַ
שֶׁל הַטּוֹב אֶל מוּל הָרַע –
וְהוּא מוּכָן לַמְּשִׂימָה.
