השעון
הַשָּׁעוֹן הִכָּה חֲצוֹת.
כָּל זִיעַ שֶׁלִּי,
כָּל כִּעְכּוּעַ יָבֵשׁ
שֶׁל גְּרוֹנִי,
נִשְׁמָעִים
בַּשָּׁעָה הַזֹּאת
שֶׁל הַלַּיְלָה כְּמוֹ רַעֲמֵי
תּוֹתָחִים רְחוֹקִים.
הַמַּחְשָׁבָה
כַּמָּה הִסְפַּקְתִּי
מֶשֶׁךְ הַיּוֹם הִיא מַחְשָׁבָה
מוּבֶסֶת מֵרֹאשׁ,
הַיָּמִים הַנּוֹקְפִים
אֵינָם מַחְמִיאִים
לֹא לַפְּרוֹפִיל הַלְּאֻמִּי
וְלֹא לַתַּדְמִית הָאִישִׁית.
לא פשוט
לֹא פָּשׁוּט
לְהִסָּגֵר כָּכָה
בָּאֲפֵלָה,
לְהִקָּפֵץ
כְּאֶגְרוֹף וְלִשְׁמֹר
עַל שְׁתִיקַת־תָּמִיד
בַּגּוּף,
אֲנִי וְהַדִּמְיוֹן
שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ בְּיַחַד
וְהוּא עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ
מָתַי נָכוֹן לְהַפְצִיעַ מוּלִי
כְּדֵי לָקַחַת אוֹתִי
לִכְתִיבָה בְּכֹחַ
כְּמוֹ נֶאֱנָס.
זו שעת הקבלה
זוֹ שְׁעַת הַקַּבָּלָה שֶׁלִּי.
תָּמִיד בַּלַּיְלָה,
תָּמִיד לְבַד.
הַסְּפָרִים הַיְּשָׁנִים
נוֹתְנִים רֵיחָם,
הַשֶּׁקֶט הַמּוּזָר
מַדְבִּיק אוֹתִי לַכִּסֵּא.
טוֹפֵחַ מִדֵּי פַּעַם
עַל כִּיסֵי הַפִּיגָ'מָה
כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזַּעֲמִי
מִתְנַקֵּז לְאֶגְרוֹפִים
וּלְאַחַר מִכֵּן
אֶל הַנְּיָר
אֲנִי מוּדָע לְכָךְ שֶׁמְּדֻבָּר
בְּגַחֲמָה אִישִׁית
שֶׁמַּצְלִיחָה לְרַגֵּשׁ
רַק אוֹתִי.
