ריימונד
העלים מעץ החיים נשרו בזה אחר זה וריימונד עמד מביט בהם ותוהה מתי יפול העלה שלו. זה מכבר מאס בחייו אך אמונתו בגורל מנעה ממנו מלקחת אותם במו־ידיו. הוא העדיף לצפות מן הצד על מהלך חייו העגומים ולחכות ליום שבו יגיע לסוף דרכו הנוכחית. ריימונד לא האמין בעולם הבא, אך מאחר ולא יכול היה לשלול אפשרות זאת בעודו בעולם הזה, היה נאלץ לחכות למותו לפני שיוכל לקבוע בוודאות את קיומו או אי־קיומו של עולם אחר. מחשבה זאת טרדה את מנוחתו לא מעט. רוצה היה לדעת כיצד להתכונן לעולם הבא, אם אכן זה קיים. ואם לא – הרי שהיה רוצה להתכונן גם לאפשרות זאת ולכתוב בטרם לכתו את מסת חייו ולהאיר את עיני מכריו ומי שאולי יהיו מוקירי זכרו, למרות שלא היה בטוח אפילו בכך שאכן יהיו מי שיוקירו את זכרו. בחייו לא הקדיש הרבה מזמנו לסובבים אותו, לא מחוסר עניין כפי שחשבו רבים, אם כי מחוסר רצון להתקשר ולהתקרב לזולת שאחריתו ידועה מראש – מוות והסתלקות מן העולם. הוא הבין שהמחשבות שטרדו את מנוחתו לא היו מקובלות על שאר האדם, ולעיתים תכופות רוצה היה להיות כמותם ולחיות חיים נטולי דאגות ומחשבות על העבר והעתיד, אך למרות שניסה זאת מספר פעמים, היה חוזר תמיד להלך רוחו הפילוסופי וסופו שהיה משעמם את בני שיחו, או גרוע מכך, מפחיד אותם וגורם להם להתרחק ממנו.
הוא תהה מתי החל נוהג זה בחייו ולא היה בטוח אם עוד בטרם הולדתו, ביום בו יצא לאוויר העולם, או אולי בתקופה מאוחרת יותר, אולי כשהיה בגן הילדים. כך או אחרת, תמיד היה יוצא־דופן ונסיונותיו להשתלב בחברה לא עלו יפה. ועתה, מקץ שישים שנה, היה נראה לו שזמנו קצוב והוא החל מסדיר את ענייניו, סוגר חשבונות בנקים, נפגש עם עורך־דין כדי לערוך את צוואתו, נפטר ממעט חפציו בעלי הערך, ומכין עצמו ליום מותו. לוּ היתה לו האפשרות לבחור היה מבקש לעצמו מוות פתאומי ללא הכנה מראש. הוא העדיף זאת על פני מוות ממחלה ממושכת או תאונה כלשהי. אבל איש לא שאל לדעתו.
ביום שמותו מצא אותו היה ריימונד עסוק בסידור ספרייתו לפי גובה ספריו ושמות מחבריהם, ולא היה מוכן כלל לרעידת האדמה שפקדה את עירו, רעידה שלא רק שעשתה שַמות בסדר המופתי של ספריו, אלא גם הנחיתה על ראשו את תקרת ביתו, ששיפוצה ומיגונה עלו לו סכום לא קטן, כפי שנזכר בשנייה לפני שזאת נפלה ועזרה לו סוף־סוף לענות על השאלה, האם יש עולם הבא.
ברגע הראשון היה נדמה לו שבכלל לא מת. הנה ספרייתו, והנה ספריו סדורים כפי שהיו אך לפני רגע, והנה הוא, לבוש במכנסי החאקי שלו ובחולצתו הלבנה, והכל עומד על מקומו, והתקרה מעליו, ושום רעידת אדמה לא פוקדת את עירו. במשך כמה דקות המשיך במלאכת מיון וסידור הספרים ותהה לעצמו מה גרם לו לחשוב כי היתה רעידת אדמה וכי מת. אך כששמע את ההמולה ואת קולות הקוראים לעזרה ואת המחלצים הבין כי אירע דבר, אך שלו כבר אין תפקיד וחלק במתרחש. חשש החל מכרסם בליבו, חשש שרק התגבר כשסיים לסדר את ספריו ונכנס למטבח, ומצא במקרר את אותו תבשיל מאתמול שהשאיר בו ואת אותו לחם שקנה רק אתמול במכולת, ואת אותה מגבת מטבח צהובה שהוציא בבוקר מהארון.
הוא הכין את ארוחתו, ישב לאכול, והלך לנוח כדרכו. כשהתעורר היה כבר לילה.
