היה היתה אישה שרצחה ילדים וערפה להם את הראש והחביאה אותם בביתה ושם היתה מסתירה אותם בבית ואיש לא היה יודע מה יש בביתה.
יום אחד הכירה בחור חמד ויצרה איתו קשר. היא לא רצתה לערוף לבחור את הראש ולכן היתה יוצאת ונפגשת איתו בחדר המדרגות.
יום אחד הבחור רצה לדעת מה פשר הריח המסריח מביתה.
הציץ בעינית של הדלת וראה עשרות גופות של תינוקות שוכבים על הרצפה עם ראשים ערופים מכל הסוגים: סינים, תאילנדים, אינדיאנים ויהודים.
התפלא הבחור לפשר הדבר.
אמרה לו האישה אני מיס אמילי. הייתי בכלא באמריקה וברחתי ועכשיו אני גרה פה ועושה אותו דבר.
התפלא הבחור ואמר: הא, את חברה של ברבאבא?
צחקה מיס אמילי צחוק גדול וחשפה שיניים ברבאבא ואני שנינו שתולים של המוסד. באנו להכניס אותך לספר.
איזה ספר? שאל הבחור.
ענתה לו מיס אמילי : ספר הספרים.
בזה נסגר העניין ונחתם הגולל.
ברבאבא חזר לשבת בגינה ומיס אמילי חזרה לרצוח ולערוף תינוקות.
