שני שירים | רות ארטמן

חושבת בזווית ישרה

הַכֹּל בָּרוּר וּמְתֻחָם,
שְׁבִילִים סְדוּרִים
בֵּין
אַבְנֵי חָצָץ
מְאֻבָּקוֹת
בְּסִיד צוֹנֵן, לָבָן.

מוּלִי שׁוֹעֲטִים
אוֹיְבֵי הַהִגָּיוֹן
בָּאִים בְּכִידוֹנֵי־וִכּוּחַ לוֹהֲטִים,
דּוֹהֲרִים עַל שְׁבִיל הֶחָצָץ,
יוֹרִים בִּי מֶלֶל בָּלִיסְטְרָאוֹת,
עַל חַיִּים שֶׁמֵּעֵבֶר לַיְּקוּם,
עַל יֵשֻׁיּוֹת אֵי־שָׁם,
מֵעֵבֶר לַזְּמַן.
הַאֻמְנָם?!

הדהוד

צְנִיחָה חָפְשִׁית
לְתוֹךְ הַתְּהוֹם
בְּרִיק מֻחְלָט
בְּלִי מְמַדִּים.

שְׁקִיפוּת
דְּקִיקוּת
וּרְפִיפוּת.

קוּרִים שֶׁל כְּלוּם
יוֹצְרִים הִדַּמּוּת
שֶׁאֵין צוּרָה לָהּ.

צְנִיחָה חָפְשִׁית
לְתוֹךְ הַתְּהוֹם.
לֹא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר,
עוֹלָם אֵין – כְּלוּם.