4 שירים | יהודה ויצנברג ניב

מחלון חדר השינה

מֵחַלּוֹן חֲדַר־הַשֵּׁנָה
הַפָּתוּחַ לַחֲצָאִין
פּוֹרְצִים מִדֵּי פַּעַם־בְּפַעַם

פִּרְצֵי־חֹם בִּלְתִּי נִשְׁלָטִים
וּמְרַסְּסִים
אֶת תְּכוּלַת־הַחֶדֶר.

כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ
אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי מֵעֵת־לְעֵת
מְנַגֵּב אֶת פָּנַיִךְ,

מוֹרַד גַּבֵּךְ,
פְּנִים יְרֵכַיִךְ,
בְּחֻלְצַת הַפִּיגָ'מָה שֶׁלִּי.

כשירד החושך

כְּשֶׁיָּרַד הַחֹשֶׁךְ
טִיַּלְנוּ בְּמוֹרַד הַגַּן
הַנּוֹשֵׁק לַיָּם.

רוּחַ הַיָּם נִפְּחָה
אֶת חֻלְצָתֵךְ
וּפָרְעָה אֶת שַׂעֲרוֹתַי.

מוֹעֶדֶת כְּנֶגֶד גּוּפִי
בְּעֵטֶיהָ שֶׁל הָרוּחַ,
יָרַדְתְּ בְּעִקְבוֹתַי בְּמַדְרֵגוֹת־הָאֶבֶן,

מַעֲדִיפָה בֶּגִין
אֵיזוֹ גַּחֲמָה נְטוּלַת־שֵׁם,
לֹא לְהֵעָזֵר בְּיָדִי
הַמּוּשֶׁטֶת.

בלהט הדיבור

בְּלַהַט הַדִּבּוּר
נֻתַּק הַחַשְׁמַל

וְאַתְּ הִמְשַׁכְתְּ לָשֶׁבֶת מוּלִי
רַגְלַיִךְ מְשֻׂכָּלוֹת,
אֲפוּפַת עָשָׁן,

תּוֹסֶסֶת בְּתוֹכְכֵי־הַחֶדֶר
כְּמוֹ גּוּר חֲתוּלִים רָטֹב.

הַחֹשֶׁךְ שֶׁהִשְׂתָּרֵר
חַתָּם בְּקִרְבּוֹ
אֶת פָּנַי הַלּוֹהֲטוֹת,

מְשַׁחְרֵר בְּאִטִּיּוּת
אֶת פְּעִימוֹת
לִבֵּנוּ.

ברגע זה

בְּרֶגַע זֶה
יֵשׁ לִי צֹרֶךְ
לַעֲסֹק בַּשְּׁאֵלוֹת
הַחֲשׁוּבוֹת בֶּאֱמֶת.

לֹא בַּכֶּסֶף
שֶׁמֻּנָּח בְּחֶשְׁבּוֹנֵנוּ
וְלֹא בִּנְיַר־הַמִּכְתָּבִים
נְשׂוּא־חֲלוֹמֵךְ.

אִם תַּעֲנִיקִי לִי
מְעַט מִן הַשַּׁלְוָה
הַנַּפְשִׁית שֶׁלָּךְ

יַחְזֹר אֵלַי,
כָּךְ אֲנִי מַאֲמִין,
הָרָצוֹן לִכְתֹּב.