אֲנִי כָּאן בַּיַּעַר,
טַסְתִּי לַמָּקוֹם הַזֶּה,
וִילוֹנוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה נִפְתְּחוּ
וְנִכְנַסְתִּי, סוֹף סוֹף. בַּבַּיִת. מוֹדָה אֲנִי
"אֵיפֹה הָיִית?" שָׁאַל הַמְּאַהֵב.
"אֵיפֹה הָיִיתָ?", עָנִיתִי.
"אֲנִי תָּמִיד בַּעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם שֶׁלָּךְ," הוּא אוֹמֵר,
אֲבָל רָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הַגְּבָעוֹת,
מֵצִיץ פַּעַם בְּהַרְבֵּה זְמַן. בּוֹא לֹא נָרִיב שׁוּב –
זְרוֹעֲךָ הַשְּׂמָאלִית תַּחַת רָאשִׁי,
אֲנִי שׁוֹכֶבֶת אַט וּמַתְחִילָה לִנְשֹׁם,
בְּדִיּוּק כָּךְ,
בָּעַרְסָל שֶׁל שֶׁקֶט אַהֲבָתוֹ.
וְרָחוֹק בִּקְצֵה הַגַּן
הַנּוֹגֵעַ בִּתְחִלַּת הַיַּעַר,
שָׁם שׁוֹכֶבֶת עַל אַרְבַּעַת רַגְלֶיהָ,
צְבִיָּה. רֹאשׁ וְאָזְנַיִם זְקוּפִים, גּוּף
מֻנָּח עַל הַקַּרְקַע. מַסְבִּירָה פָּנִים.
נִנּוֹחָה. מַלְכוּתִית. אֵיפֹה הָיִית?
עָמַדְתִּי מוּל מָקוֹם עִם
נוֹכְחוּת אֵינְסוֹפִית – אֲנִי בַּבַּיִת,
עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַשְּׁאֵלָה. אֲנִי הַשְּׁאֵלָה.
זוֹ מוּל זוֹ. מֻתָּר לִי לָגַעַת?
בַּלַּיְלָה, הָעֵינַיִם שֶׁלִּי יֵעָצְמוּ אֲבָל
הַלֵּב שֶׁלִּי מִתְעוֹרֵר כְּמוֹ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים,
מַפְתֵּחַ יִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת,
מִסְתּוֹבֵב לְאַט נוֹטֵף דְּבַשׁ
עַל אֶצְבְּעוֹתֶיךָ. אֵיפֹה הָיִיתָ?
רְגָעִים מֵהָעוֹלָם הָאֲמִתִּי
מוֹפִיעִים לְעִתִּים רְחוֹקוֹת – זֶה מַסְפִּיק,
לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיִיתִי —
הַזְכֵּר לִי
שֶׁיֵּשׁ הַקְבָּלָה לְכָל זֶה, בֵּין
הַמְּרֻחָק אֲבָל לֹא הַמְּנֻתָּק,
עֵין הַתְּכֵלֶת צוֹפִיָּה בִּי וּמַמְתִּינָה
לַחֲוָיַת הַמִּפְגָּשׁ
בֵּין יִסּוּרֵי לִבִּי לְבֵין הַהַרְפָּיָה
וּכְנִיסַת הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת.
בֵּין הַהֶרְגֵּל לַקֹּדֶשׁ.
