סְמָדַר קוֹצֶבֶת לִי דַּקּוֹת
וְכָל דַּקָּה שֶׁלָּהּ שָׁוָה שִׁבְעָה שְׁקָלִים.
אֲנִי עוֹבֶדֶת לְפָחוֹת עֶשְׂרִים שָׁעוֹת
(וְכָל דַּקָּה שֶׁלִּי שָׁוָה פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת)
כְּדֵי לָשֶׁבֶת מוּל סְמָדַר.
סְמָדַר קוֹצֶבֶת לִי מִלִּים
וּכְשֶׁנֶּחְצָה הַסַּף
הִיא מְסָרֶבֶת לְהַקְשִׁיב –
גַּם אִם הָיוּ לִי עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת.
גַּם אִם הָיָה לִי עוֹד דְּבַר מָה חָשׁוּב לוֹמַר.
סְמָדַר אוֹטֶמֶת אֶת אָזְנֶיהָ
וּכְשֶׁנֶּחְצָה הַסַּף
הִיא לֹא שׁוֹמַעַת עוֹד דָּבָר.
סְמָדַר אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא כָּאן
אַךְ מְסָרֶבֶת לְהַבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי.
סְמָדַר אוֹמֶרֶת
שֶׁזֶּה טִפּוּל שֶׁיִּגָּמֵר אַחֶרֶת –
הִיא לֹא תִּנְטֹשׁ,
לֹא תְּפַטֵּר
וְלֹא תַּחְסֹם אוֹתִי בְּשׁוּם צוּרָה.
סְמָדַר חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת שֶׁהַטִּפּוּל
לֹא יִגָּמֵר בִּנְטִישָׁה.
וְיֵשׁ לְכָךְ סִבָּה פְּשׁוּטָה –
סְמָדַר כְּלָל לֹא הָיְתָה.
*
אַתְּ מַצִּיעָה אֶת הַסַּפָּה.
אֲנִי בּוֹחֶרֶת בַּכֻּרְסָה.
אוּלַי הָיִית רוֹצָה
שֶׁלֹּא אַבִּיט לְכִוּוּנֵךְ.
אוּלַי הָיִית רוֹצָה
לֹא לְהַבִּיט לְכִוּוּנִי.
אֲבָל אֲנִי בְּעַקְשָׁנוּת מַתְמֶדֶת
נוֹעֶצֶת בָּךְ מַבָּט
שֶׁלֹּא אוֹמֵר דָּבָר.
עֵינַיִךְ עֲצוּמוֹת.
רֹאשֵׁךְ שָׁמוּט.
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁעוֹד מְעַט אָמוּת.
אֲבָל אַתְּ כְּבָר נִרְדֶּמֶת –
חָזֵךְ עוֹלֶה יוֹרֵד בְּקֶצֶב שֶׁמַּסְגִּיר
בְּקֶצֶב שֶׁמַּזְכִּיר –
כַּמָּה אֲנִי מְשַׁעֲמֶמֶת.
כַּמָּה בְּעֶצֶם אֵין לִי מָה לוֹמַר.
אַתְּ יְשֵׁנָה, אוּלַי חוֹלֶמֶת.
תִּקְתּוּק שָׁעוֹן מֵעִיד –
הַזְּמַן עֲדַיִן לֹא נִגְמַר.
עֵינַיִךְ עֲצוּמוֹת.
נְשִׁימָתֵךְ בַּקֶּצֶב הָאִטִּי
שֶׁל אֵלּוּ הַזּוֹכִים לְהֵרָדֵם.
אֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי
אֲבָל אֵינִי נִרְדֶּמֶת –
זֶה שׁוּב גּוּפִי שֶׁמִּתְעַקֵּשׁ לְהִלָּחֵם.
אֵינִי רוֹאָה אוֹתָךְ עַכְשָׁו.
אוּלַי כְּבָר הִתְעוֹרַרְתְּ.
אוּלַי עוֹדֵךְ חוֹלֶמֶת.
רַק הַשָּׁעוֹן שֶׁמְּתַקְתֵּק
מַרְעִישׁ בַּחֶדֶר הַשָּׁקֵט.
אֲנִי פּוֹקַחַת אֶת עֵינַי
שֶׁלָּךְ עֲדַיִן עֲצוּמוֹת.
אֲנִי עוֹמֶדֶת וּפוֹנָה לָצֵאת.
אֵינֶנִּי מְעִירָה אוֹתָךְ לִפְנֵי –
אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ לִישֹׁן,
סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדִינוּת רַבָּה.
כְּשֶׁתִּפְקְחִי עֵינַיִם
אַתְּ לֹא תִּרְאִי אוֹתִי
וְזֶה –
לֹא יִהְיֶה נוֹרָא.
*
הָאֵיבָרִים שֶׁלִּי מְפֻזָּרִים עַל הָרִצְפָּה.
הַדָּם צָבַע אֶת הַקִּירוֹת.
בְּתוֹךְ הַחֶדֶר קַר כְּמוֹ בְּתוֹךְ חֲדַר גּוּפוֹת.
הַדָּם צָבַע אֶת הַקִּירוֹת,
הִכְתִּים אֶת הַשָּׁטִיחַ.
גַּם בְּמוֹתִי אֲנִי יוֹצֶרֶת בָּלָגָן.
חַדְרֵךְ נִרְאֶה כְּמוֹ זִירָה שֶׁל פֶּשַׁע.
חַדְרֵךְ נִרְאֶה כְּמוֹ זִירָה שֶׁל רֶצַח.
נִדְמֶה שֶׁכְּבָר עָבַר נֶצַח
אֲבָל הַזְּמַן עֲדַיִן לֹא נִגְמַר.
אֲנִי פְּזוּרָה בְּכָל חֶלְקֵי הַחֶדֶר.
אֲנִי פְּזוּרָה וְלֹא יִהְיֶה בְּסֵדֶר.
אֲנִי הַכֶּתֶם שֶׁכְּבָר לֹא תַּצְלִיחִי לְהוֹרִיד –
הַדָּם עַל הַשָּׁטִיחַ,
הַדָּם עַל הַקִּירוֹת,
הָאֵיבָרִים מְרֻטָּשִׁים.
אֲנִי פְּזוּרָה בְּכָל חֶלְקֵי הַחֶדֶר
וְאַתְּ חוֹשֶׁבֶת רַק עַל כָּךְ שֶׁתִּצְטָרְכִי
עוֹד לְשַׁלֵּם עַל נִקְיוֹן הַחֶדֶר.
*
זוֹ שְׁעַת צָהֳרַיִם,
זֶה הָאֶמְצַע שֶׁל הַיּוֹם –
הָעֲיֵפוּת גּוֹבֶרֶת,
וְאֶת בַּגִּיל שֶׁבּוֹ כְּבָר חוֹזְרִים לִישֹׁן
בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה.
אַתְּ מוֹדִיעָה מֵרֹאשׁ שֶׁאֵין לָךְ כַּוָּנָה
אֲבָל אַתְּ עֲשׂוּיָה
לְהֵרָדֵם.
זֶה לֹא קוֹרֶה מוּל אֲחֵרִים,
אֲבָל מוּלִי
כֵּן.
אַתְּ בָּאָה בִּדְרִישָׁה
שֶׁאֲעַנְיֵן,
שֶׁאֶעֱזֹר לִשְׁמֹר עַל עַפְעַפַּיִךְ מוּרָמִים
וְשֶׁאַגִּישׁ לָךְ נֵתַח נָא וַעֲסִיסִי
מִן הַבָּשָׂר שֶׁהוּא אֲנִי.
נֵתַח נָא וַעֲסִיסִי
שֶׁיְּדַמֵּם וִיפַרְפֵּר
בְּלֵב הַחֶדֶר
כְּדֵי שֶׁאַתְּ תּוּכְלִי לַחְתֹּךְ
וְאָז לִתְפֹּר מִן הָרֵאשִׁית וּלְהַגִּיד:
תִּקַּנְתִּי, עַכְשָׁו הַכֹּל בְּסֵדֶר.
