מחזור שירים | יהודה ויצנברג ניב

יש לך קול מקסים

יֵשׁ לְךָ קוֹל מַקְסִים,
לֵךְ וְתִצְעַק בַּחוּץ חַי וְקַיָּם,
לֵךְ וְתוֹצִיא אֶת שִׁירֶיךָ
לִרְשׁוּת־הָרַבִּים

וְתַקְהִיל סְבִיבְךָ
חֲבוּרוֹת, חֲבוּרוֹת,
שֶׁל יוֹדְעֵי־סֵפֶר,

שֶׁאַתָּה בְּלִי לְהַרְגִּישׁ
אוֹחֵז בְּיָדֶיךָ
דַּפִּים כְּבֵדִים שֶׁל הָגוּת
וְשֶׁל תְּבוּנוֹת

וְכָל שֶׁנִּרְקַם מִדֵּי־פַּעַם
בְּמִסְתְּרֵי־נַפְשְׁךָ
אַתָּה מוֹצִיא הַחוּצָה
בִּבְעִיטָה.

לִפְעָמִים בַּחוּץ,
כֵּן, כְּשֶׁחֹשֶׁךְ, אֲנִי שׁוֹמֵעַ
אֶת מְצוּקַת הַשָּׁמַיִם,

הַמִּלִּים אָז לֹא מַרְאוֹת לִי
בִּכְלָל אֶת חַסְדָּן,
הֵן מַזְעִיפוֹת לִי פָּנִים
שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.

וְאָז אֲנִי,
נֶפֶשׁ אֲבוּדָה שֶׁכָּמוֹנִי,
צָרִיךְ קְצָת חֹם, קְצָת רֹךְ,
קְצָת מִלָּה טוֹבָה

לְרַפֵּד בָּם מְעַט
אֶת יְקִיצָתִי
הַטְּרוּפָה.

שָׁעָה אֲרֻכָּה אַחֲרֵי שֶׁהֵקַצְתִּי
עוֹד צָלְלוּ אָזְנַי
מִן הָרַעַשׁ שֶׁהֵקַמְתְּ.

הָלוּם־שֵׁנָה אָז עָמַדְתִּי
מֻטֶּה עַל צִדִּי
חָג כְּמוֹ שִׁכּוֹר,
נָגוּעַ בִּשְׁאֵרִיּוֹת־הַחֹשֶׁךְ.

מִן הַצַּד רָאִיתִי
אֵיךְ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
נִשְׁבָּרוֹת בֵּין חַוְקֵי־הַתְּרִיס
וְיָדַעְתִּי כִּי בֹּקֶר.

לוֹקְחִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים,
לוֹקְחִים אָרוֹן וְשָׂמִים,
לוֹקְחִים שֻׁלְחַן וְכִסְּאוֹת וְשָׂמִים.

כָּךְ יוֹצְרִים חֶדֶר,
כָּךְ בּוֹרְאִים יֵשׁ־מֵאַיִן
וּמַעֲלִים רִפְאוּת לְכָל מַדְוֵי־הַנֶּפֶשׁ.

אַתְּ מִשְׁתּוֹמֶמֶת בְּוַדַּאי
עַל גַּדְלוּת־הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ שֶׁבִּי,
אֲבָל זֶה קוֹרֶה לִי תָּמִיד
כְּשֶׁאֲנִי עָצוּב מְאֹד אוֹ מְאֻשָּׁר מְאֹד.

כָּרֶגַע אֲנִי מְאֻשָּׁר מְאֹד
כֵּיוָן שֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה וּבַבַּיִת הִשְׂתָּרֵר
כְּמִין שֶׁקֶט עָבֶה שֶׁפּוֹקֵד עָלַי
לִכְתֹּב.