הזוג עם העגלה, יצא מן המעלית ונכנס לדירה. קומה רביעית, חניה, כיוון וחצי אויר, ביום טוב אפשר לראות אופק תל אביבי אפור.
"אין נוף לים, אבל יש נוף לשם", צחק המתווך, כשהראה להם פעם ראשונה את הדירה.
אך הפעם הם היו שם לבד והדירה הייתה כולה שלהם.
הבחור היה לבוש מכנס מחויט שחור וחולצה מכופתרת ואשתו הייתה עם שמלה ירוקה, אוורירית.
"אנחנו חייבים לעשות מייק אובר לבית", אמרה.
הוא הנהנן וצעד לצידה.
באוויר היה ריח מוזר, אולי התינוק חירבן, לא בטוח, אולי.
"אנחנו חייבים להפוך פה הכל, לעשות שני שירותים, להגדיל את המטבח, את הסלון, לפתוח את המרפסת, לעשות צ'יינג', ריפיל לדירה, אין לי מרחב מאמי, חנוק לי, נעשה פה מרחב!", אמרה ופרשה את ידיה בכדי להדגים.
הריח המוזר עדיין היה באוויר, יש מצב שהילד חירבן.
הוא צעד על הריצוף האפור, הדהוי והתקרב לחלון.
מרשה לעצמו לשקוע במראות, בזווית עיניו יכל לראות את מגדלי אלון בתל אביב ואת המחלף החדש.
"בריזה מטורפת", אמר, בעודו מתעלם מהפיח והעשן המחניק.
הוא השתעל. צריך מים, איך היה צריך רק כוס מים.
"אתה יודע זה כמו מייק אפ, אייליינר, אבל לבית, בצבע, אני רוצה לעשות משהו אחר, שאין לאף אחד, מאמי שמעת על המעצבת הזאת, נו איך קוראים לה… שמעלה סטורים מעלפים כל הזמן. נראה לי סיגלית משהו?", היא אמרה.
הם חזרו להסתובב בבית השומם, בין שלושת החדרים שלו והחצי חדרון הקטן ("אבל ממש בגודל של ארבע", כמו שאמר המתווך), מרגישים כמו תיירים מארץ זרה, שנחתו עכשיו בפרובנס. רק היה חסר שמישהו ישים מוזיקה של ויוואלדי או שופן להשלמת הפנטזיה.
רק הריח הזה, נו שהזכיר קצת.. חרא. ניסה לדגדג את חוש הריח שלהם ללא הצלחה.
היא התקרבה מעט למרפסת והוא נשרך אחריה, הם שמעו את שאון המכוניות, המולת הצופרים ויללת האמבולנסים.
והיו מסנוורים, מיופייה הכעור של העיר.
באותו זמן נהג אחד צפר ממש חזק למטה, כמעט תאונה, אבל לא.
מזל שהאופנוען עם חולצת הוולט בצבע כחול הים עקף אותו ברגע האחרון ובכך ניצלו חייו של השליח האומלל.
"מאמי פה יהיה לילד טוב, אתה יודע שסביבה זה מה שמשפיע ופה זו החברה מיליון דולר! בטוח הוא יתחתן עם איזה בת של עורך דין עשיר", אמרה.
הוא הישיר מבט אליה, הנהן עם עיניו וראשו נע מעט, לא בעוצמה, בקלילות, כאילו הוא מתמזג עם הדירה החדשה שקנו.
היא הרגישה שהוא משדר לה עוצמה, ביטחון והחלטיות גברית שלהם.
"נעשה הכל פרקט עץ! הבלטות האלה מגעילות. וצריך ריהוט חדש, בא לי לנסוע לאיקיאה עכשיו, מה אתה אומר, נהיה ספונטאניים", אמרה.
השמש נתקעה בפקק מאחורי הבית, המתווך אמר להם אז בפגישה הראשונה שלהם, שאחרי הצהריים השמש משתקפת במרפסת.
הערב כבר התקרב, אבל השמש לא באה. להפך, היה מן חושך מטריד כזה, אפילו שהיה קצת אור בחוץ.
בזמן הזה היה כבר קשה להתעלם מהריח של החרא, החרא היה באוויר. ניחוח מזוקק של בישום צואה.
"מאמי השכונה מהממת ותראה איזה שטח גדול! לעומת החדר וחצי שהיינו חיים בו פעם, זה חלום. אבל תזכור, כל המצעים מהחתונה מהאירוסין, לא מתאימים למיטה הענקית שאני רוצה.. אז נצטרך לקנות חדשים", אמרה וניערה מעט אבק מלוכלך שדבק בשמלתה.
הקירות היו צהובים מדי, מתקלפים, המוכרים לא טרחו לצבוע, או לסייד את הדירה.
הם לא הבחינו בג'וק קטן שרץ לכיוון השירותים.
הגבר שתק והצביע לעבר מרכז הסלון.
"כאן תהיה הטלוויזיה 75 אינצ'! וכאן נראה את המונדיאל וגם את האולימפיאדה ומערכת הוויס החדשה של הסראונד! ", הוא אמר. "יהה בייבי עכשיו אתה מדבר", היא ענתה.
"ופה! ", הוא הצביע באסרטיביות כמח"ט באמצע אימון גדודי, "יהיה ארון היין שלנו, רק דברים איכותיים, לא הזבל שמוכרים במכולות הזולות, לא מה שהתרגלנו, רק יינות בוטיק, מאיטליה ויוון, וקינוחים מהמעדניות הטובות ביותר!".
היא ליקקה את שפתיה, בתנועה מעגלית.
"כן כן בייבי, עכשיו אתה מדבר לעניין", אמרה לו והרגישה איך החום בגוף שלה עולה.
"שם!", הוא הצביע עם ידו כמו מנהיג, מצביע שיוצא לקרב, לכבוש עוד טירטוריה לא מוכרת, כריסטופר קולומבוס של גוש דן: "במרפסת, אני אשים את הגריל הכי חדש שיש, חשמלי, ונעשה על האש עם כל החברים החדשים והאיכותיים שנכיר פה! אנטריקוטים וצלעות חופשי".
"כן בייבי עכשיו אתה מדבר", אמרה, כולה מתנשפת.
"ואתה יודע מה", אמרה, "בוא", לקחה אותו לכיוון האמבטיה, "כאן נעשה אמבטיה אקרילית וגם נתקין כיור כפול עם ברזים נשלפים".
"ונעשה את מהטבח המודולרי שתמיד רצית!".
"טריקה שקטה!".
"מדפי עץ מלא!".
"תנור LOFRA!".
"ריצוף הולנדי במקלחת!"
"מקרר יין ל 24 בקבוקים עם מדחס ומדפי עץ!".
הוא תפס אותה והדביק לה נשיקה לוהטת עם כל הלשון וקיווה שהיא תימס בין ידיו.
רעש חזק נשמע מלמטה.
התינוק התחיל להאדים ולבכות, החרא בחיתול הציק לו, לא נתן לו מנוח.
היא נסוגה ממנו, מתרחקת לאיתה.
מאזדה חבוטה וקאיה שחורה התנגשו, אשה צעירה וגבר כרסתן, שהיו למטה רבו בצרחות וקללות שכללו הורים שעוסקים במקצוע העתיק בעולם ואיחולי מחלות קשות.
אפשר היה לראות ידיים מונפות באוויר. מה הסיכוי שהנהגת תיתן לכרסתן סטירה?
ואחרי זה רגע של דממה, אבל הזוג לא יכל עם השקט הזה, אף אחד לא בא לעיר בשביל לחפש שקט. "מערב הכי טוב דירה עם חלון לכיוון מערב, השמש תבוא עוד מעט", אמר לה, בעודו מנסה להתקרב אליה שוב, לחבק אותה בשתי ידיו.
"רגע רגע. מה זה הריח הזה?", היא אמרה, "חכה, נראה לי שנדבי עשה קקי".
