שלושה שירים | יהודה ויצנברג ניב

יופי הגיע מכל פינה

יֹפִי הִגִּיעַ מִכָּל פִּנָּה
אֶל הַמִּרְפֶּסֶת
בָּהּ עָמַדְנוּ,

חַוְקֵי־הַמַּעֲקֶה
יָצְקוּ עַל פָּנַיִךְ מַאֲרָג קָסוּם
שֶׁל אוֹרוֹת וּצְלָלִים.

מִתְעַלְּמִים מִן הַשָּׁעָה הַמְּאֻחֶרֶת
אָנוּ רוֹכְנִים חַסְרֵי־פַּחַד
מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה
אֶל הַתְּהוֹם הַלֵּילִית,

כְּמוֹ רוֹצִים לַעֲצֹר בְּגוּפֵנוּ
אֶת מַהֲלַךְ־הַזְּמַן.

כשחזרנו הביתה

כְּשֶׁחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה,
הַמַּזְגָן בָּאוֹטוֹ לֹא עָבַד.

הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ פְּתוּחִים
וְרוּחַ קַלָּה יִבְּשָׁה
אֶת הַזֵּעָה תַּחַת בֵּית־הַשֶּׁחִי.

בְּהַגִּיעֵנוּ לִכְבִישׁ־הַחוֹף,
לִפְנֵי הַפְּנִיָּה לִנְתַנְיָה,
נזִכְַרתי בְּצֵרוּף־מִלִּים יְפֵהפֶה

שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹ קָרָאתִי פַּעַם,
אַךְ אֵינִי זוֹכֵר מִמִּי:
"הָיִינוּ יוֹתֵר קוֹלוֹת
וּקְצָת פַנְטַזְיוֹת רוֹמַנְטִיּוֹת
שֶׁרָצִינוּ לְעַצְמֵנוּ".

קצת לפני תחנת־הכוח

קְצָת לִפְנֵי תַּחֲנַת־הַכֹּחַ שֶׁל חֲדֵרָה,
בּוֹאֲכָה הַדֶּרֶךְ הַמְּהִירָה,
עָצַרְתִּי אֶת הָרֶכֶב
וְיָרַדְתִּי לְהַשְׁתִּין.

בְּאַחַת מָצָאתִי עַצְמִי
מֻקָּף גְּבָעוֹת עֲגֻלּוֹת־רְחָבוֹת
שֶׁל שָׂדוֹת שְׁחֻמִּים
מַמְתִּינִים לַזְּרִיעָה.

עֵצִים חֲשׂוּפִים מֵעַלְוָה
דִּגְדְּגוּ גְּחוֹנָם
שֶׁל שָׁמַיִם סְמִיכִים־בְּהִירִים.

נַחַל אָלֶכְּסַנְדֶּר מְנֻמַּר רַצֵּי־כֶּסֶף
חָמַק בִּדְמָמָה בְּסָמוּךְ,
מַרְאֶה מַקְסִים.