ענפי עץ הפיקוס הסתבכו עם שלד המרפסת ולרגע נדמה היה, שהם מנסים לעטוף את הבניין, בחיבוק דוב.
הגבר עלה בצעדים זהירים במדרגות.
הוא עצר לרגע עם מבט מהסס, לוודא שזו הדלת הנכונה, "כן בטוח זו היא" אמר לעצמו ונקש שלוש פעמים בדלת.
"מי זה?", שאל הקול, "יש לי מכתב בשבילך" השיב הגבר.
"גברת בגילי לא צריכה מכתבים מבחורים צעירים, תלך מפה".
"המנוח ביקש באופן אישי שזה יגיע רק אלייך," אמר בקול רועד, מתחנן.
"תלך מפה לפני שאני מתקשרת למשטרה!".
הגבר הניח את המכתב על השטיח המלוכלך, שהיה תחת דלתה והסתלק.
היא השקיפה מבעד לעינית, שלחה יד וחטפה את המכתב.
בסכין ישנה קרעה בזהירות את שוליו של הנייר והתחילה לקרוא.
דף מקומט: "סוניה אני מצטער על הכל, מרסל. סליחה זו הייתה טעות".
צמוד אליו היה עוד מכתב קצר, מודפס באותיות אריאל: "בעניין צוואתו של המנוח היינו מבקשים שתגשי למשרדי האפוטרופוס ברחוב בן סירה 5 בתל אביב".
"הייתם מתים, חלאות אתם וחלאה הוא!", סיננה מבין שיניה הרקובות, קרעה את המכתב והשליכה את החתיכות לפח.
לאחר מכן, קמה סובבה את גבה הכואב וצעדה במדרגות עד שהגיעה לסוברו הישנה והמאובקת שלה.
הפעם כיוונה לרחוב בן סירה חמש.
הנסיעה לא ארכה זמן רב ובנס גם לא הסתיימה בנפגעים.
המשרד שכן בתוך חנות רחוב והיה בעל מראה מצועצע כמו סוכנות תיווך נדל"ן.
"כנסי בבקשה גברת שוורצמן", אמר העורך דין, "משהו חם לשתות?".
"אוי אל תתחנף, לא יצא לך כלום ממני".
"אני מבין שגבירתי הייתה נשואה למרסל שוסטרמן".
"לפני חמישים שנה! ולחודש אחד בלבד! וזה גם היה יותר מדי בשבילי", אמרה.
"היו לו קרובים? חברים, משפחה?".
"נראה לך שלחלאה כזה יהיו חברים!", ענתה ופיה הקציף.
" הסיבה שאת פה, כי הוא לא השאיר צוואה, אבל על פי הרישום הייתם נשואים בין השנים 1965 ל 1966. וזהו. שום דבר אחר לא ידוע אליו. לא היו לו ילדים. הוא מת לפני כחצי שנה והתבקשתי לעשות סדר בעיזבונו", ענה.
"שכחת לומר דבר אחד, התפגר בשעה טובה ומוצלחת! הרשע המרושע! צריך לשרוף את גופתו ולהשליך את האפר לים! וזה גם יהיה חסד איתו", אמרה.
פרצופה של הזקנה היה לבן כמו סיד ושיערה המקליש, הדגיש את הקרחות הקטנות שצצו להם בפדחתה.
בזמן הקצר של הדממה, חלץ עורך הדין כמה לגימות קצרות מכוס האספרסו שלו.
"אז מה יש לך להגיד בנושא?", אמר.
"שאתה מבזבז את זמני וזמנך, אני לא רוצה דבר ממך ובטח שלא ממנו, תעזבו אותי לנפשי. חרא נשאר חרא ומחרא כזה גם מיליון דולר אני לא מוכנה לקבל!", אמרה הזקנה ויצאה ממשרדו של הנוטריון.
