חרטות | ישי ויסמן

אָדָם מִתְחָרֵט
חוֹרֵט בְּנַפְשׁוֹ, בְּלִבּוֹ וּבְמוֹחוֹ
חֲפִירוֹת שֶׁל חֲרָטָה.
חֲרִיטָה שֶׁל חֲרָטָה, מִלְּשׁוֹן אָבְדַן הַחֵרוּת.
אָבְדַן הַחֵרוּת לַעֲשׂוֹת טָעוּת.
לֹא לִהְיוֹת דֻּגְמָן שֶׁל הַצְלָחָה מְזֻיֶּפֶת בַּאִינְסְטוּשׁ וּבַפֶיְסוּשׁ.
לִהְיוֹת עִם כְּפָלִים בַּבֶּטֶן (טַנְק) וְחֹרִים בְּחֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק.
לִהְיוֹת קְצָת בֶּנְאָדָם וְלֹא עַלְאָדָם.
לְפַשֵּׁל בְּאַנְגְּלִית, עִם רֶזוּמֶה לֹא אָחִיד, מֵעִיק, מַעֲתִיק, וְלֹא מַצְחִיק.

חֲרָטָה. מָה זוֹ חֲרָטָה?
הֲרֵי מִבְּסִיסָהּ הִיא בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית, לֹא פְּשׁוּטָה.
אֵין מְכוֹנַת זְמַן.
וְגַם עִם שָׁמַיִם מִתְנַגְּשִׁים בֶּעָנָן.
אַתָּה נִשְׁאָר אוֹתוֹ בֶּנְאָדָם, מְצֻמְצָם, מְגֻשָּׁם, לֹא מֻשְׁלָם וּבִלְתִּי מְשֻׁקָּם.
מְלַמְלֵם. וְחַלְמָן.
חֲרָטוֹת עַל נדל"ן
חֲרָטוֹת עַל מְזֻמָּן.
קִנְיָן, הֲבָלִים, בִּנְיָן, חֲסַר עִנְיָן, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי – בֶּנְאָדָם.

חֲרָטוֹת
מִלְּשׁוֹן הַמִּלָּה חָ א רְ טָ ה.
חַארְטוֹת שֶׁאַתָּה מוֹכֵר.
וְקוֹנֶה.
וּמְסוֹבֵב בָּרֹאשׁ, הָלַךְ חָזוֹר, חָזוֹר הָלוֹךְ.
כְּאִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר וְ.. לָמָּה.. כִּי.. נוּ בֶּאֱמֶת..
הַמְּכוֹנָה עוֹבֶדֶת.
הַלּוּחַ נוֹשֵׁם.
הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם
כְּחֻלִּים מִדַּי
כְּשֶׁהֵם.
וַאֲפֹרִים..
בְּרֹב יְמֵיהֶם.
וְזֶה לֹא מוּבָן וְכֵן מוּבָן.

בִּרְגָעִים קְטַנִּים, שֶׁאֵין בָּהֶם חֲרָטוֹת.
תִּסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם.
"כֵּן כֵּן".
אַתָּה אוֹמֵר.
"צָדַקְתָּ".
לֹא יָכֹלְתָּ לַעֲשׂוֹת טוֹב יוֹתֵר בַּקְּלָפִים שֶׁחִלְּקוּ לְךָ.
"תַּאֲמִין לִי אָחִי".
תַּאֲמִין לִי זֶה אֲנִי.

Café in Davos Ernst Ludwig Kirchner
דילוג לתוכן