שלושה שירים | רות ארטמן

בשדות המוות

הֲיֵשׁ פְּרָחִים בִּשְׂדוֹת הַמָּוֶת?
בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ.
יֵשׁ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
וְיָמִין וּשְׂמֹאל
וְגַם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ
וְגַם יָם כָּחֹל.

בְּוַדַּאי יֵשׁ אֶת כָּל אֵלֶּה.

רַק הַשֶּׁמֶשׁ הִיא אַחֶרֶת
וְאוּלַי הַיָּם שָׁחֹר
וְהַשְּׂמֹאל הוּא הַיָּמִין
וְהַיָּמִין הוּא שְׂמֹאל
וְגַם חֶדֶר דֵּי רָגִיל
וּבַאֲגַרְטַל לִילָךְ…

רַק דָּבָר אֶחָד אֵינֶנּוּ
דֶּלֶת –
שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ אַתְּ.

מסע ללא שוב

סוֹפָם שֶׁל קַוֵּי הַמְּסִלָּה
הַמַּקְבִּילִים
עֲדַיִן לֹא נִרְאֶה בָּאֹפֶק.
חֲמָמִית הַצָּהֳרַיִם
הִרְדִּימָה אֶת הַנּוֹסְעִים
הַמְּסֻנְוָרִים
מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

הַאִם לָכֵן
לֹא רָאוּ אֶת תַּחֲנַת הַמָּוֶת?
זֹאת, זֹאת הַתַּחֲנָה
שֶׁבָּהּ יָרַדְתָּ
בְּטָעוּת,
בְּשֶׁקֶט,
מִבְּלִי לְהַפְרִיעַ
לִמְנוּחַת הַנּוֹסְעִים.

רַק גַּלְגַּלֵּי חַיַּי
מַמְשִׁיכִים, מַמְשִׁיכִים, מַמְשִׁיכִים
בְּלִי קֶצֶב,
בְּמַסָּע לְלֹא שׁוּב.

עגילי הספיר הקטנים

עֲגִילֵי הַסַּפִּיר מְשַׁדְּרִים:
קַו כָּחֹל. נְקֻדָּה.
אַהֲבָה.
אַהֲבָה.

אַהֲבַת עוֹלָמִים?
כִּבְיָכוֹל –
הִיא צְרִיכָה
לְהַמְשִׁיךְ וְלִהְיוֹת
וְיַחַד אִתָּהּ –
גַּם אַתָּה.

עֲגִילֵי הַסַּפִּיר שֶׁקָּנִיתָ,
מַמְשִׁיכִים לְשַׁדֵּר אַהֲבָה.
קַו כָּחֹל? אַהֲבָה? נְקֻדָּה?
אַהֲבָה שֶׁהַמָּוֶת הִקְפִּיא
וְהִלְבִּישׁ בְּשַׂלְמָה לְבָנָה.

Girl with a Pearl Earring By Vermeer
דילוג לתוכן