שבוּרוֹת | יובל ששון

*
גַּב כָּפוּף
מֻטֶּה מְעַט לְפָנִים
רַגְלַיִם רָזוֹת
נַעֲלֵי עָקֵב
גְּבוֹהוֹת
אֲדֻמּוֹת
צַלָּקוֹת לְאֹרֶךְ הַיָּדַיִם
חֲצִי חִיּוּךְ, חֲסַר שִׁנַּיִם.

*
בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר הַגּוּף
כּוֹאֵב מִכָּל הַכִּוּוּנִים
אֲבָל אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת
הִיא לֹא עוֹזֶבֶת כִּי עַכְשָׁו
מַגִּיעַ הַמִּינִיבּוּס עִם הַפּוֹעֲלִים
מֵהַשְּׁטָחִים
וַאֲפִלּוּ שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ שָׁם כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא מְשַׁלְּמִים
תָּמִיד הִיא מַצְלִיחָה לֶאֱסֹף מֵהֶם עוֹד כַּמָּה שְׁקָלִים.

*
מַגַּע הַבַּד
שׂוֹרֵף לָהּ אֶת הָעוֹר
מַעֲדִיפָה אֶת הָעֵירֹם
אֶת הַמַּבָּטִים
"אַל תִּסְתַּכֵּל אִם זֶה לֹא נָעִים"

*
בְּגִיל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה
בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ בָּרְחוֹב
מִישֶׁהוּ חָתַךְ לָהּ אֶת הַלָּשׁוֹן
הַבַּיְתָה הִיא כְּבָר לֹא חָזְרָה
כִּמְעַט שְׁנָתַיִם, הִיא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם
לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ הִיא תְּסַפֵּר לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ
אֵיפֹה הִיא הַיּוֹם

*
כְּשֶׁמַּתְחִילִים הָאוֹטוֹבּוּסִים
הֵן עוֹזְבוֹת אֶת הָרְחוֹב
וְצוֹעֲדוֹת אֶל הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
נֶעֱצָרוֹת לְיַד הָאִישׁ שֶׁמַּשְׁתִּין עַל הַגָּדֵר שֶׁל הַבִּנְיָן
מְתַקְּנוֹת אֶת הָאִפּוּר
בַּחֲלָלִים הָאֲפֵלִים
בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה
הֵן יַצְלִיחוּ לִמְצֹא עוֹד כַּמָּה לָקוֹחוֹת
אוֹסְפוֹת עוֹד כַּמָּה מַטְבְּעוֹת
יִהְיֶה לָהֶן כֶּסֶף
לְעוֹד מָנָה

*
יְחֵפָה, עַל הַכְּבִישׁ
מַחְזִיקָה אֶת הַנַּעֲלִים בְּיַד
כָּל צַעַד מַרְגִּישׁ לָהּ כְּמוֹ עַל סַכִּינִים
גּוּף כָּחוּשׁ, עָמוּם
עוֹד מְעַט לֹא יִוָּתֵר כְּלוּם.

*
הוּא מַבִּיט בָּהּ
מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב
הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ
זֹאת הַפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ
כְּשֶׁיּוֹתֵר מִדַּי אֲנָשִׁים לְטַעֲמוֹ מְדַבְּרִים אִתָּהּ וְשׁוּם דָּבָר לֹא קוֹרֶה
הוּא מוֹרִיד לָהּ עֶשְׂרִים שְׁקָלִים, פִּצּוּי בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל יוֹתֵר קָשֶׁה.

"צער" (דיוקן של יצאנית רחוב) / גוךְ
דילוג לתוכן