"המשורר והשירה / נעים במהופך. / בזמן שהמשורר צעיר, / השירה מקומטת. / בזמן שהמשורר / הולך וטובע / במעמקי הזמן, / השירה מחפשת / דרכים להיוולד מחדש. / מישהו אמר לי / שאני הולך ומשתבח / עם השנים / אך אני אינני./ אני הולך ונעשה / לעפר פשוט / ואולי שירתי /מכה שורשים / ונעשית ירושלמית / כמו אבן." (אבי דבש – המשורר והשירה נעים במהופך)

ספר שיריו השני של אבי דבש חושף  קול של אבי דבש אמין בפשטותו ובישירותו. השירים מביעים השתוקקות לאהבה בצד פחדים מפני ניכור ואכזבה. נופיה של ירושלים כמו מלווים את הספר ואת השירים. גם אם הטופוגרפיה של ירושלים לא נזכרת בכל שיר, השירים מתכתבים איתה.

ירושלים נוכחת ועומדת כנוכחות רוחנית המנוגדת לתל אביב. בספרו החדש של אבי דבש, בדו־שיח עם התל־אביבית הוא כותב: "אֲנִי בְּרוּחוֹת חֹורֶף / וְהִיא בְּרוּחוֹת חוֹף. / אֲנִי בְּבָתֵּי אֶבֶן / וְהִיא בְּעוֹלָם הַבַּאוּהָאוּס. / הִיא מְדַבֶּרֶת בִּשְׂפַת הַחוֹל / וְאֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְתַרְגֵּם אֶת דְּבָרֶיהָ, / לִשְׂפַת קֹדֶשׁ".

כתיבתו של דבש אינה מותירה את הקורא מנוכּר ואדיש. הכתיבה חווייתית ומרַגשת, לפעמים אף חושנית ומטלטלת את הקורא. הדו־שׂיח שבינוֹ לבֶינה הוא מסע רומנטי המלווה את השירים בקובץ זה. הוא פונה אל האהובה:

"שִׁמְרִי עָלַי מִשֶּׁקֶט מִתְמַשֵּׁךְ. / שִׁמְרִי מִפְּנֵי הָאֲפֵלָה / כְּשֶׁהִיא זוֹחֶלֶת בְּגוּפִי, / שִׁמְרִי מֵהֶעָבָר הָרָץ אֵלַי / וּבְיָדוֹ סַכִּין. / שִׁמְרִי מִפְּנֵי עָתִיד לוֹבֵשׁ שְׁחֹורִים, / שִׁמְרִי מִפְּנֵי שָׁמַיִם בְּלִי הַצִּפּוֹרִים"

נושאים נוספים בשפה היא השירה עצמה. "החורף נושב בחוטי הבובות / בחלונות הבניינים גבהו הזכוכיות ומשרדי הראווה / אני מאמין רק לשירה". שירים אחרים מהווים תמונת מראה – פיכחון ושבר, ברגעים של סופי דרך. "ביום שבו הפסקנו לאהוב / קינאתי עד מוות במעוף הציפורים." (מתוך השיר "ביום שבו הפסקנו לאהוב"). וכמו בשיר: 'מזרות באת וכעת אל זרות תשובי'.

אבי דבש, משורר, פזמונאי וחוקר מוזיקה, יליד ירושלים, 1969. נשוי ואב לשתי בנות. בשנת 2007 הצטרף לקיבוץ רמת רחל. היה קריין רדיו בקול הדרך, רשת ב', רדיו ירושלים ורדיו קול אדומים, ושידר בין היתר סדרות על זמר עברי. בשנת 2020 יצא לאור ספר שיריו הראשון, "כשלא יהיה על מה לחלום", בהוצאת פיוטית. במהלך שנת 2020, ערך פרויקט ענק וחסר תקדים על הקריירה של אריק איינשטיין, במסגרתו איגד את כל שיריו לפי סדר יציאתם. בעבור פרויקט זה קיבל אות הערכה משר התרבות, חילי טרופר.  "חשש לקרה במקומות המועדים" הוא ספר שיריו השני.

שירים נבחרים מתוך "חשש לקרה במקומות המועדים"

פחית קוקה קולה

רָאִיתִי פַּחִית קוֹקָה קוֹלָה
מְעוּכָה עַל הַכְּבִישׁ
וְעָצַרְתִּי לְיָדָהּ,
מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁבְתִּי לְרֶגַע
שֶׁהַמְּשׁוֹרֶרֶת רָחֵל מַבִּיטָה בִּי.
רָאִיתִי מִישֶׁהִי דּוֹמָה לָךְ,
חוֹלֶפֶת מוּלִי
אֲבָל הִיא הָיְתָה לְבָנָה כַּשֶּׁלֶג
וְאַתְּ
כְּבָר מִזְּמַן
אֶצְלִי בְּצֶבַע הַדָּם
כְּמוֹ הַפַּחִית הָאֲדֻמָּה
הַמְּעוּכָה
עַל הַכְּבִישׁ.

בגן הילדים

אֶתְמוֹל נִשְׁאַרְתִּי זְמַן רַב
בְּגַן הַיְּלָדִים הֶחָדָשׁ שֶׁל בִּתִּי,
מִשּׁוּם שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בְּגַן הַיְּלָדִים שֶׁלִּי.
גַּם כָּאן הַחוֹל אֵינוֹ טוֹבְעָנִי,
גַּם כָּאן הַנַּדְנֵדוֹת אֵינָן מְסֻכָּנוֹת מִדַּי,
גַּם כָּאן הַכִּסְאוֹת קְטַנִּים
גַּם כָּאן עֲדַיִן לֹא יוֹדְעִים דְּבָרִים רַבִּים מְאוֹד.
אֲנִי מְלַטֵּף אֶת רָאשֵׁיהֶם
שֶׁל כַּמָּה פָּעוֹטוֹת.
כְּשֶׁנַּחְזֹר הַבַּיְתָה,
אִשְׁתִּי תִּשְׁאַל אוֹתָנוּ מַדּוּעַ הִתְעַכַּבְנוּ זְמַן רַב,
אַךְ לֹא אֹמַר מִלָּה.
רַק אַעֲבִיר אֶת אֶצְבְּעוֹתַי בְּמַגָּע הָדוּק עַל גּוּפָהּ,
לְהַסְפִּיג בְּתוֹכוֹ עוֹד תַּמְצִית זֹהַר נְעוּרִים.

ללא שם

אֲנִי דּוֹבֶרֶת שְׂפַת אִמְּכֶם
וְאַתֶּם מַפְשִׁיטִים אֶת עוֹרִי בְּסַכִּין מְנַתְּחִים.
לְעִתִּים אַתֶּם עוֹטִים עָלַי מְעִיל בִּימֵי קַיִץ
וּלְעִתִּים מְנִיחִים לִי לִרְעֹד לְבַדִּי בַּחוֹף בִּבְגָדִים שְׁקוּפִים.
אוֹחֲזֵי שַׁרְבִיטִים חֲלוּלִים
מַנִּיחִים אוֹתִי עַל רָאשֵׁיכֶם כְּכֶתֶר מֶלֶךְ
בְּעוֹדְכֶם פְּשׁוּטֵי עַם.
מוֹרְחִים מַחְמָאוֹת זֶה עַל זֶה
כְּשֶׁאַתֶּם רוֹאִים מִישֶׁהוּ דּוֹמֶה לָכֶם חוֹבֵשׁ אוֹתִי הָפוּךְ.
אֲנִי הַמַּמְלִיכָה וַאֲנִי הַמּוֹצִיאָה לַהוֹרֵג.
אֲנִי הַשּׁוֹפֵט וַאֲנִי הַתַּלְיָן.
אֲנִי הַמְּחוֹקֶקֶת וַאֲנִי אֲמַצֶּה אֶת הַדִּין.

בין שתי ערים

שָׁפַר עָלַי גּוֹרָלִי –
לִירוּשָׁלַיִם וּלְתֵל־אָבִיב
אֵין גְּבוּל מְשֻׁתָּף.
אֲנִי גַּם כָּךְ
שְׂבַע מִלְחָמוֹת
מִמָּה שֶׁסִּפְּרוּ לִי אִמִּי וְאָבִי
וּמִכַּמָּה אֲהָבוֹת,
שֶׁהָפְכוּ לִשְׂדֵה קְרָב.
לוּ הָיִיתִי נֶאֱלָץ
לִצְפּוֹת בְּמִגְדַּל דָּוִד
שׁוֹקֵעַ בְּחוֹף בּוֹגְרָשׁוֹב,
בְּגַן מֵאִיר שׁוֹלֵחַ יְדֵי עֲנָפִים
לְעֵמֶק הַמַּצְלֵבָה
אוֹ בְּמִגְדַּל הָעִיר
וְאַחַד מִמִּגְדְּלֵי עַזְרִיאֵלִי
חוֹבְטִים זֶה בְּזֶה,
הָיָה מַכְנִיעַ אוֹתִי הַצַּעַר.
מוּטָב שֶׁלֹּא יֵדְעוּ
זוֹ עַל קִיּוּמָהּ שֶׁל זוֹ
לְעוֹלָם.

מלנכוליה

מָה לִזְכֹּר מִמֵּךְ.
אֶת הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁהוֹלִידָה עֵץ חַיִּים
שֶׁל עוֹד אַלְפֵי זִרְעֵי פְּגִישָׁה,
אֲשֶׁר דִּינָם נֶחְרָץ
לְהִתָּלֵשׁ לָרוּחַ.
פַּעַם הָיִית הַגֶּחָלִים שֶׁל גּוּפִי.
עַכְשָׁו אַתְּ לֶהָבוֹת שִׁירִים.
מֶלַנְכּוֹלְיָה הִיא מְטוּטֶלֶת הָעֶרֶשׂ
שֶׁל כָּל הַמְּשׁוֹרְרִים בָּעוֹלָם.