מאת דוד סינגר
ב־1 באפריל 1984, בשעה 12:38 בצהריים נכנס מרווין גיי האב לחדרו של מרווין גיי הבן ששכב במיטתו. דקות קודם לכן, שניהם היו מעורבים במריבה אלימה בעקבות ריב בין האב ואמו של מרווין בנוגע למכתב מחברת הביטוח שהלך לאיבוד. במהלך הריב מרווין חבט באביו עד זוב דם, עכשיו האב חזר לנקום. האב שלף אקדח (שלמרבה האירוניה נרכש עבורו זמן מה קודם לכן בידי מרווין שרצה שלאביו יהיה כלי נשק כדי להגן על עצמו משודדים) וירה בבנו שני כדורים – הראשון מטווח של מספר מטרים פגע בלבו של מרווין והרג אותו במקום. השני היה מקרוב, מעמדת ״וידוא הריגה״ ו״הרג״ את זרועו הכבר מתה של המוסיקאי הדגול. בכך באה לקיצה הטראגי מערכת יחסים עכורה בין האב לבנו.
לאחר ההלוויה גופתו של מרווין, שהיה בן 45 במותו, צעיר עד כאב מכדי למות מוות כל כך מיותר, נשרפה, ואפרו פוזר במי האוקיינוס השקט. אביו שהיה בן 70 נשפט ובתחילה הואשם ברצח אך עד מהרה כתב־ההאשמה הומר להריגה בנסיבות מחמירות – בגלל שהתבררו נסיבות ההרג ובגלל שבדמו של מרווין נמצאה כמות חריגה של סמים. עוד פעלה לריכוך עונשו העובדה שהוא נמצא חולה סרטן. עונשו של האב הומתק בגלל התנהגות טובה והוא שוחרר לבסוף לאחר שש שנים בהם ריצה את עונשו. את שארית חייו הוא בילה בבית אבות מוחרם על ידי משפחתו ובפרט אשתו שהתגרשה ממנו לאחר האירוע. הוא נפטר בשנת 1998.
ילדותו של מרווין ג׳וניור היתה קשה. אביו שהיה כומר נוצרי בקבוצת "בית האלוהים" (House of God) – קבוצה פרוטסטנטית פנטקוסטליסטית, פיוז׳ן של פרוטנסנטיות ותפיסות יהודיות, למשל שמירת שבת ביום שבת ולא ביום ראשון – היה אדם קפדן שהרבה בענישה גופנית עבור כל עבירה פעוטה, בעיקר עבירות שהיו קשורות לדת הנוצרית. זה לא הפריע לו ללבוש בגדי נשים (cross dresser) ובהמשך הדרך הוא יבייש את מרווין כשיגיע לארועים לכבוד בנו המפורסם לבוש בבגדי נשים. למרווין היה אח – פרנק, שינהל גם הוא קריירה מוסיקלית מוצלחת (בתחום ההקלטות) ושלש אחיות, אך את עיקר הקפדנות והענישה הגופנית שמר אביו למרווין. לימים מרווין יתוודה על כך שהוא חי בידיעה שאביו שונא אותו, ושאילולי אמו – אלברטה – הוא לבטח היה בסוף מתאבד. אך מסתבר שהדברים לא היו פרי דמיונו הקודח, גם אמו חשבה כך ובראיון בשנת 1979 היא אמרה את הדברים הבאים:
.My husband never wanted Marvin, and he never liked him"
.He used to say he didn't think he was really his child
,I told him that was nonsense. He knew Marvin was his
But for some reason, he didn't love Marvin, and what's worse
he didn't want me to love Marvin either. Marvin
".wasn't very old before he understood that
באפריל 1983 מרווין גיי קיים מסע הופעות בארה״ב. למסע ההופעות הוא נתן את השם המחייב ״Sexual Healing Tour״. מסע ההופעות הסתיים באוגוסט של אותה שנה בקליפורניה בהופעה בקוסטה מֶזָה – Costa Mesa – מיד אחרי ההופעה, מרווין שהיה מתודלק קשות בקוקאין, ובאופן כללי במצב בריאותי ירוד, סבל מהתקף פרנויה כנראה מטורגר מהסמים, ועבר לגור בבית הוריו בלוס אנג׳לס. המעבר לבית הוריו התברר בדיעבד כפטאלי.
מרווין גיי היה מוסיקאי ענק שיצר בעיקר R&B וסול ושהשפעתו על אמנים אחרים היתה עצומה. עבודתו זיכתה אותו בתואר ״Prince of Soul״, אבל גולת הכותרת של יצירתו, ועבורי אחד מאלבומי האי הבודד הוא האלבום What’s Going On ב־1971.
מה היה הרקע ליצירת האלבום?
בשנת 1970 מצא את עצמו מרווין גיי במשבר. הוא אמנם היה זמר מוכח ומצליח אבל מאס בדרך שבה התנהלה הקריירה שלו; הוא היה מתוסכל מההפרדה בין כותבים מלחינים ומבצעים שהיתה נהוגה אז בלייבל מוטאון שבו היה חתום, אך יותר מכל נמאסו עליו הבלדות הרומנטיות שהוא נאלץ לבצע. הוא ראה מול עיניו את הבעיות החברתיות והאקולוגיות שפרחו בארה״ב ורצה לתת להם ביטוי בשיריו. הפגנה נגד מלחמת ויטנאם שהיה עד לה ושפוזרה בברוטליות בידי כוחות המשטרה הייתה הקש ששבר את גב הגמל. מעודד מהצלחתו של סטיבי וונדר, שעבר בעצמו תהליכים דומים, לכפות את רצונו על הלייבל, הוא החליט ללכת על זה בכל הכוח. אלא שמוטאון לא נכנעו – ברי גורדי הנשיא, שגם היה במקרה גיסו, היה משוכנע שאלבום קונספט כזה יהיה כשלון מסחרי. את הסינגל הראשון באלבום What’s Going On הקליט מרווין בעצמו בלי עזרת הלייבל – ברי לא היה מעונין בשיר ״פוליטי״ מדי. השיר היה מבוסס על חוויותיו של אחיו של מרווין – פרנק – במלחמת ויטנאם. לאחר שהשיר יצא כסינגל הוא איים על מוטאון שיקליט לבד את כל האלבום ובכך הם יאבדו את הזכויות על השירים, הלייבל נכנע לבסוף ולאחר שהסתיימו ההקלטות יצא האלבום במאי 1971. שאר השירים הם שירים חברתיים וגם אקולוגיים, הלחנים והסאונד לא נזנחו לטובת המילים, להיפך, גיי מתעלה על עצמו בשירים מהוקצעים ובסאונד נקי. השימוש שהוא עושה בכלי הקשה, בפרט בקונגס ובונגס נפלא בעיניי. השיר הבא, שהוא השיר האהוב עלי בכל האלבום מדגים זאת:
האזנה נעימה!
