בועז
לְמִי נָעֲרָה נָכְרִיָּה זוֹ?
מֵהֵיכָן הִגִּיעָה לְשָׂדִי
וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיהָ.
הֲיִתָּכֵן כִּי אֶקְרַב אֵלֶיהָ
וַתְּהִי לִי עֶדְנָה בְּזִקְנָתִי?
כֹּה תַּמָּה, כֹּה בָּרָה
שְׂפָתֶיהָ שׁוֹשַׁנִּים
קוֹלָהּ כַּזָּמִיר
יָדֶיהָ צְחֹרוֹת כְּבֹרִית
אֵין מִי אֲשֶׁר תִּשְׁוֶה לָהּ!
עוֹד הַלַּיִל אָבוֹא. עָדֶיהָ.
זעקה בחוצות
בְּחוּטֵי יֹשֶׁר הָיִית עֲטוּיָה
בְּהִלַּת אֵמוּן רַב,
מִי הֵסִיר מֵעָלַיִךְ בְּאַחַת כְּסוּתֵךְ?
מִי בַּזָּז כָּל רְכוּשֵׁךְ?
עַתָּה אָבִין לָמָּה תִּזְעֲקִי בַּחוּצוֹת
לָמָּה תִּקְרְאִי "הַצִּילוּ"!
לוּ יִהְיֶה לָךְ מַעֲנֶה
וְתָשׁוּבִי לִימֵי יָשְׁרָה וְחֶסֶד.
נאדרת
פָּנַיִךְ הִזְדַּהֲרוּ כְּכוֹכְבֵי שָׁמַיִם
יָדַי לֹא הִצְלִיחוּ לְלָכְדָם
כֹּה שְׁמֵימִיִּים הָיוּ לְיָדַי הַגַּסּוֹת.
נִשְׂגָּבָה הָיִית מֵהַגִּיעַ, נֶאְדֶּרֶת מֵהַשִּׂיג
כִּצְבִיָּה חֲבוּיָה בַּסְּבַךְ.
