בשירה אין חוקים: על ספרו החדש של רוני סומק, הֶרְמֶס

מאת: שושנה ויג

ספרו החדש של רוני סומק הוא ספר לאספנים, הוא מעוצב בצניעות ובכישרון, אין פרטים על הכותב, כאילו מבקש המשורר להשיל מעליו את הרזומה העשיר, הפרסים וההישגים ומבקש ששיריו לבדם ייצגו אותו ויהיו עדיו. ואכן, זהותו עולה בין שורות והשירים.
הכריכה והאיורים בספר הם מ"סטודיו רוני". בנוסף להיותו משורר, הוא אומן רב־תחומי, גם יוצר עבודות אומנות שבהן הוא משלב איורים ומילים משירתו, בקולאז׳ים מרהיבים עשירי דימויים. הכול מתערבל בסטודיו של רוני.
ומי הוא הרמס שמופיע בכותרתו של הספר?
הרמס (ביוונית: Ἑρμῆς) הוא אל יווני, שליח האלים, פטרון הרופאים, הסוחרים, הסופרים, הנוודים וגם מגן הגנבים. הרומאים זיהו אותו עם אלָם מרקוריוס. הרמס הוא אל אולימפי אשר היה אהוב מאוד על היוונים. הוא היה מעורה בענייניהם של בני האדם והוא שלימד אותם לשקול, לספור, למדוד ולכתוב.
הרמס הוא השם שרוני העניק לעצמו ומוזכר באחד משיריו. רוני הוא שמו מלידה, השם שהוענק לו עוד בבגדד שם נולד.
הספר הוא וידוי מתחנות חייו כמו פסיפס שעולה בזיכרונו של המשורר. בספר אין שערים אלא רצף של שירים ואיורים.
זהותו של רוני קשורה גם לאבותיו בבגדד שנשאו שמות שאינם ישראלים. רוני הוא גם שם עברי של גולי בבל וגם שם אנגלי שניתן בתקופת היותם נתינים של ג'ורג׳ החמישי.
השיר על גב הספר וגם השיר הפותח את הקובץ, עוסק בשמות וזהויות של בני משפחתו: זהותו של המשורר שנולד בבגדד לאביו עבדאללה שהיה לאבנר וסבו סאלח שסרב להיות בעל השם צבי. זהו שיר על חלומותיהם של הדורות הקודמים, אימו שרצתה בת אבל בשבוע האחרון להריונה ראתה את התגלות שמו בצירוף הזה ר-ו-נ-י והיא שנתנה לו את שמו. אנלוגיה לשירה של זלדה לכל איש יש שם.
מי אתה רוני סומק? אפשר לומר שהקורא שסוקר את הספר יכול להכירו, את סגנונו המיוחד שיש בו גם משקעים של תקופה של כאן ושל שם, מן הפרת והחידקל וגם ממקומות כאן בארץ. המשורר נע בזמן ונזכר בילדותו תוך כדי מאורעות ההווה, ימי הקורונה וכיצד רוני המשורר רואה את המתרחש כאן ועכשיו.
אולי אופייני למשורר בן שבעים להתחיל להיזכר במורה להתעמלות המרוקאי שלימד צרפתית (עמ׳ 49) או הילדה שאמרה לו ״לא״ כשהיה בן 18 (עמ' 14) או המשאית של שלמה שהסיעה ממשחק למשחק (עמ׳ 16). אלה הם זיכרונות של אומן, זיכרונות של צייר מילים. השפה מפתיעה בצירופיה. בכל שיר מופע של מטאפורות שכל אחד יחוש בהפתעה. חיבורים מיוחדים שנוצרו על ידי וירטואוז של השפה העברית.
זה הילד שהלך לבית הספר בחליפות ואף גמגם הנה הוא כובש את האולימפוס. וכמו הרמס, הוא מלמד, גם דרך שיריו את מי שרק רוצה ללמוד "לשקול, לספור, למדוד ולכתוב."
מבנה השיר 'הרמס' ממש סיפורי. הוא מתחיל מאקספוזיציה זמן, מקום, דמות: רגע לפני שהתחיל לעבוד כשליח במחלקה לשליחים בסניף בנק של הלוואה וחיסכון. מהו הרגע הזה? זהו הרגע שהקיפו אותו חבריו החדשים. אבל כאן עונה המשורר לשאלה: מי אתה – מה זהותך? והמשורר מנציח את זהותו בהשאלה אדירה להרמס. מכתיר עצמו מחדש זה כמו הולדת. הוא נולד כבן אלים באופן מטאפורי, עולמו הציורי אינו זמני הוא על זמני.
ההשראה מכל מה שסובב את המשורר, בני משפחתו הוריו, בתו הרקדנית, רעייתו כולם מונצחים בשירים. מקומות אירועים, חברים דמויות על הדרך כמו בשיר ״פלפלים לתנור״ (עמ׳ 8), שיש בו אמירות ארספואטיות:
״אבל כל העברית יכולה למות מול החיוך של ר׳ הממריאה ממטבח של מסעדה…״ המשורר קולט את השפה שלה שהופכת לשיר. בשיר ״שרשרת המזון של השירה״ (עמ׳ 9), הוא מתאר כיצד מתפתחת מטאפורה:

"הַצָּעָה לְתֵאוּר שַׁרְשֶׁרֶת הַמָּזוֹן שֶׁל הַשִּׁירָה:
קֹדֶם עֲטֹף
אֶת הַמִּלָּה
בַּגוּמִי הַחֲמַקְמַק שֶׁיָּגֵן
וִיפַנֵּק.
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁתִּזְרֹק אוֹתוֹ
זְכֹר אֶת גִּלְגּוּלוֹ הָרִאשׁוֹן
וּסְפֹג מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ בַּחֲלַל פִּיו שֶׁל תִּינוֹק,
בְּכִי
יְלָלָה"

עטיפת הגומי בשיר, היא המטאפורה. החיבור בין שני העולמות שייצרו את הציוריות והיא צריכה להוביל אותנו ואת הכותב להתרגשות. מובן שהכותב הוא זה שחווה את הלידה המרגשת של השיר.
יש בספר נגיעות אוניברסליות לא רק מהשאלת השפה האנגלית, גם מן הצרפתית התרבות הקוסמית שמתערבלת בשפתו של המשורר, מונפלייה של לואי (עמ׳ 14), En Francois 1 (עמ׳ 49).
מכאן ומשם, המשורר חולם על גיבורים מכל העולם, ואן גוך, סארטר, ולדימיר ויסוצקי, אמילי דיקינסון ועוד.
נדיבותו של המשורר באה לידי ביטוי בשירים שהוא מקדיש לחבריו, למשל לרפי וייכרט ״שיר ידידות ובננה״ (עמ' 46). או לבתה של המשוררת סבינה מסג תמר, ״עץ תמר״ (עמ׳ 44).
השירים לבתו שירלי המשוררת הרקדנית מרגשים מאוד, "נמל הבית של בתי״ (עמ׳ 52).

המשורר ממלא את ייעודו בחיים כאב, כאוהב אדם, כמי שמתבונן במציאות העכשווית אבל אינו מטיף או מתלונן. שירתו של רוני סומק היא שירת המאה העשרים: מערבונים, תמונות ילדות של משחקי כמו סטנגה, כדורסל וכל מה שהיה ואיננו הוא מעבד לפני שהכול יאבד.
יש בספר גם עצות למשוררים, למשל עצה שקיבל מיהודה עמיחי ״לא טוב שתי מכונות כתיבה בבית אחד".

הרגשתי בקריאת הספר הזה את המשורר שמשקיף על עולמו על מה שהיה ועוד נכונו לו ימים גדולים ליצירה.

קישור לספר בהוצאה:

https://www.kinbooks.co.il/hrms.html

ובאתר עברית:

https://www.e-vrit.co.il/Product/26668/%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%A1