שני שירים | נועם שדות

1.
יַלְּדִי הַקָּט
הֵיכָן אַתָּה?
בְּבִטְנָהּ שֶׁל רַעְיָתִי.
וְהֵיכָן רַעְיָתִי?
מְשׁוֹטֶטֶת אֵי שָׁם
בְּעוֹלַם הָאֱנוֹשׁוּת.
וַאֲנִי בָּדָד נִמְצָא רוֹצֶה
רַק לִרְאוֹת אוֹתְךָ
וּלְהִתְאַחֵד
וּלְהַגִּיד לְךָ אַתָּה בְּנִי
אַתָּה שֶׁלִּי
אוֹתְךָ לֹא אַקְרִיב עַל הַר הַמּוֹרִיָּה.

2.
בָּאָה הַגְּבֶרֶת. כֻּלָּהּ מְגֻנְדֶּרֶת.
נִהְיְתָה מְנַהֶלֶת.
עַל כֻּלָּם חוֹלֶשֶׁת.
הֶחְלִיטָה שֶׁהִיא קוֹבַעַת כָּאן דְּבָרִים בְּחֻקֵּי הַחַיִּים:
מָה יַגִּידוּ וּמָה לֹא?
מָה יַעֲשׂוּ וּמָה יְדַבְּרוּ,
הִכְפִּיפָה אֶת עַצְמָהּ לֶאֱלֹהִים
כְּמוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר
וְהַמְּטֻפָּלִים כֻּלָּם רוֹעֲדִים.
מְנַהֶלֶת זֹאת מֵאֵיפֹה בָּאָה
לְחוֹלֵל עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת?
מָה אֲנַחְנוּ לֹא אֲנָשִׁים?!