ארבעה שירים | יהודה ויצנברג ניב

אני מתפעל

אֲנִי מִתְפַּעֵל
מִן הָעֵצִים,
הַיֹּפִי בָּהֶם הוּא יֹפִי פְּנִימִי,

הַשִּׁירָה בָּהֶם
מְשַׁתֶּקֶת.

צְמִיחַת הַצַּמָּרוֹת
הַשְּׁקֵטָה בַּלֵּילוֹת
נוֹטַעַת בִּי לְעִתִּים מַחְשָׁבוֹת

שֶׁגּוֹרְמוֹת לִי מִדֵּי־פַּעַם
לַעֲמֹד פְּעוּר־פֶּה
מוּל הַשְּׁקִיעָה.

עם רדת הערב

עִם רֶדֶת הָעֶרֶב שָׁמַעְתִּי
אֶת רַחַשׁ עָבֵי הַיּוֹם הָאַחֲרוֹנִים
בְּהִסְתַּלְּקָם מִמֶּנִּי,

בְּגָוְעָם חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ כְּשַׁעֲוָה
עַל סְדִין־הַמִּטָּה.

רַק הַיָּרֵחַ בְּהַעֲלוֹתוֹ בַּמִּזְרָח
יִרְאֶה אֶת שַׁיֶּרֶת עָבֵי הַיּוֹם צוֹעֶדֶת

כְּתַהֲלוּכַת־רְחוֹב קְסוּמָה
אֶל אֶרֶץ הַשֵּׁנָה.

יציאתי הבוקר

יְצִיאָתִי הַבֹּקֶר
מִן הַחֲלוֹם קָשָׁה מִכֹּל,
מִי יַחְזִיר לִי אֶת הַשָּׁעוֹת
שֶׁהֶחְמַצְתִּי?

הַדֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה,
אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לְהָימִין
אוֹ לְהַשְׂמְאִיל.

רַק בְּהַגִּיעִי
לְצֹמֶת־הַיְּקִיצָה
כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי יַלְדָּה קְטַנָּה
זְהֻבַּת שֵׂעָר וּסְמוּקָה
שֶׁאָמְרָה לִי

"אַתָּה צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ
יָשָׁר מַשֶּׁהוּ",
נִרְגַּעְתִּי.

אתמול נפל בדולח

אֶתְמוֹל נָפַל בְּדֹלַח חָדָשׁ
עַל הַחַלּוֹן הַקָּטָן
בְּיוֹתֵר בְּבֵיתִי,

בִּרְעָדָה אָסַפְתִּי
אֶת הַבְּדֹלַח שֶׁנָּפַל
וְשַׂמְתִּיו לְמִשְׁמֶרֶת עַל הַחַלּוֹן
הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּבֵיתִי.

כָּל שְׂכִיּוֹת־הַחֶמְדָּה
שֶׁרָכַשְׁתִּי עַד הַיּוֹם לֹא דָּמוּ
כְּלָל לַבְּדֹלַח שֶׁמָּצָאתִי,

הֵם הֵבִינוּ שֶׁגָּבְהָם מַגִּיעַ
עַד קַרְסֻלָּיו וְשָׁתְקוּ.

The Crystal Ball By John William Waterhouse

דילוג לתוכן