התערוכה נוף ילדות תיפתח ב-5 בינואר בגלריה לוטן ביפו העתיקה: זכרונות ילדותנו והכמיהה אליהם והגעגוע הינם חלק מרכזי בחיינו ומה שבנה את מי שאנחנו היום.
העיסוק ביצירה סביב הנושא יוצר עולם שלם רגיש ומיוחד של צבעוניות שייחודית לכל אמן עם דימויים שזורקים אותו לאותה התקופה ולאותו זיכרון וגעגוע. זה יכול להיות בציור מופשט, פיגורטיבי בפיסול ובצילום.
כריסטינה באגן שעלתה לפני 3 שנים מאוקראינה היא אחת המשתתפות. לדבריה "באתי מאוקראינה ועכשיו קשה לי להתמקד באמנות בגלל המלחמה שהחלה בפברואר. המשפחה והחברים שלי לא רצו לעזוב את הבית. כל יום מתחיל בקריאת חדשות על אוקראינה ומסתיים בקריאת חדשות על אוקראינה. אני דואגת למשפחה שלי."
כריסטינה באגן מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה. לדבריה "באופן כללי, אנשים מתחילים לצייר הרבה יותר מהר מקריאה וכתיבה, ומאז ילדותי הבנתי היטב איך להביע את עצמי בעזרת ציור."
בהתחלה ציירה באגן את ציורי הילדים הרגילים – נסיכות, חתולים, כלבים, פרחים. עם הזמן התעניינה ללמוד מהטבע ולצייר את כל מה שהקיף אותה – עצים, אנשים, כלי בית, נופים, אדריכלות. אחר כך למדה באקדמיה לאומנויות בקאנונים ובחוקים אקדמיים – פרספקטיבה, אנטומיה אנושית, טכניקות וכלים שונים, פורטרטים, גרפיקה, ציור, רישום.
לאחר שסיימה את האקדמיה, המשיכה להתנסות בחומרים, טקסטורות, כלים, צבעים וצורות, ובהדרגה יצרה סגנון משלה. לאחרונה החלה להתעסק ציור מופשט, כי הז'אנר הזה דורש חופש דמיון מירבי. לדבריה "מפני שהוא כרוך ביצירה של משהו שעדיין לא היה קיים בטבע".
באגן משתתפת בתערוכה "פנים" שנפתחה בתחילת החודש ותימשך עד ה-27.12. לדברי אורלי דביר, מנהלת הגלריה והאוצרת הראשית: "כמים פנים אל פנים כן לב האדם לאדם, ספר משלי. הכמיהה ליחסים אנושיים מראשיתו של אדם ועד סופו, והחיפוש אחר הקרבה והמגע החם, עומדים מנגד לריחוק והזרות בין אנשים. השתקפות פניו של האמן העולה מתוך יצירותיו, מאפשרת למתבונן להיכנס אל עולמו הפנימי ולהכירו. נפשו של האמן משתקפת החוצה אל המביט בעבודותיו ואילו נפשו של המתבונן נשאבת פנימה אל העולם מעבר למסגרת." בד בבד עם השתתפותה מאחלת באגן שלום לאוקראינה ולישראל.
