אוטוביוגרפיה
1985 נולד וגדל בקיבוץ. יש לי אחות גדולה ובהמשך גם מצטרפת אחות קטנה.
1990 המשפחה שלי עוברת לכרמיאל. ההסתגלות מהקיבוץ לעיר קשה לי.
אני ילד רגיש, ילד טוב, תלמיד חכם, חברותי, בשנים אלה אני מגלה את המוזיקה ומתחיל לנגן בפסנתר.
1997 חטיבת ביניים – הופך לילד לא מקובל. צוחקים עליי בהפסקות. הרגישות הופכת לעקב אכילס.
1998 עוברים למעלות. אני עובר לבית ספר טוב יותר עם סביבה חברתית יותר מתאימה בשבילי. כבר לא דחוי. לומד מוזיקה, תיאטרון ופסיכולוגיה. חוגי סיירות, מקהלה ותנועת נוער. עם הבנות אני נוחל בעיקר כישלונות רומנטיים.
2003 שנת שירות בקומונה. עוסק בחינוך ובתיקון עולם. מתחבר לרעיונות של סוציאליזם.
2004 מתגייס לשירות קרבי בנח"ל. נהנה מהשירות בסך הכל.
2007 משתחרר וממשיך לקומונה ביפו של הנוער העובד והלומד. ממשיך להתמקד בחינוך ותיקון עולם. אלה שנים בהן אני פחות מוצא את עצמי חברתית, העבודה החינוכית לא מספקת אותי, ואני לא מוצא בת זוג. מקים מקהלת חובבים מחברים שלי לתנועה. פרוייקט שמצליח ומרומם את רוחי.
מקליט ומוציא שיר למילים של יהודה עמיחי במימון של תנועת הנוער.
מנגן על הגיטרה ביפו בלילות ושותה ערק.
2011 עוזב את הקומונה ועובר לירושלים. מתחיל ללמוד באקדמיה למוזיקה. מתחיל מחדש חיים עצמאיים. פורח באקדמיה מכל הבחינות.
2012 מכיר את ענבל. קשר רציני ראשון.
2013 אבא שלי נפטר מסרטן.
2015 מתחתן עם ענבל.
2016 מוציא סינגל ראשון ועובד על אלבום. מתחיל לעבוד כרכז מוזיקה בתיכון.
2017 אלבום ראשון. מתחיל להתאמן בחדר כושר.
2018 אורי נולד.
2019 יונתן נולד.
כותב ומקליט את האלבום השני.
2020 קורונה, סגרים, כותב שירים ומתחרפן. מוציא את הישאר בבית.
2021 תמר נולדת. עובר להתפרנס מהופעות של משירה בציבור.
לאורך ילדותי הייתי ילד רגיש ומעט חולמני, אהבתי מאוד מוזיקה וטיולים בטבע. היטבתי להקשיב לאנשים וגרמתי להם להרגיש איתי בנוח.
אנשים ורגשות משכו אותי ועניינו אותי, רציתי להבין, להתחבר, לאהוב ולהיות אהוב.
בתחום הרומנטי – נחלתי כישלונות ועם השנים איבדתי ביטחון. הרגשתי קצת בלתי נראה, וזה התחבר לי לעובדה שתמיד הייתי נמוך וקטן פיזית.
היה לי חשוב להיות בסדר עם כולם.
תמיד הרגשתי שיש הרבה דברים שהם לא בסדר בעולם. רציתי להבין, לתקן מצוקות חברתיות של עוני ומחסור, להתחבר לאנשים בצורה כנה ועמוקה. השנים בקומונה העניקו לי ניסיון וחופש יצירה אך גם מרירות ואכזבה מחיי שיתוף. אלה היו שנים שבהם הרגשתי שאני נותן מעצמי אך 'עצמי' הלך ונעלם, עד שהייתי חייב להציל אותו.
אז הלכתי ללמוד באקדמיה למוזיקה. שם התחברתי מחדש לעצמי.
הרגשתי שאני במקום הנכון, נהניתי מהלימודים, מהקולגות, הרגשתי מוערך וקיבלתי הרבה במה להתפתח וליצור בה. בשנים האלה גם הכרתי את אשתי לעתיד והקשר הפך מהר לאינטנסיבי ומשמעותי. סוף סוף הייתה לי מישהי שאוהבת אותי.
אבי אובחן כחולה סרטן ותוך כמה חודשים התדרדר מצבו והוא נפטר. זה היה הלם עבורי, אבי היה איש חזק עם נוכחות דומיננטית מאוד והיעלמותו הייתה כואבת ומערערת. יחד עם זאת חלק ממני השתחרר מעט, והילד הטוב שרצה שאבא יהיה גאה הלך והשתנה לאיטו.
לאחר סיום הלימודים התחתנתי והקדשתי את מרצי לעבודה על הופעות ואלבום ראשון. גייסתי להקה ועשינו חזרות וכמה הופעות. שמחתי מאוד להוציא לאור את היצירה, והתחלתי להבין תעשיית המוזיקה ואת גודל האתגר שלקחתי על עצמי.
לאחר צאת האלבום וסבב הופעות ברחבי הארץ בסלונים, פאבים ופסטיבלים קטנים, הגיעו שנים ראשונות של אבהות.
אלה היו שנים של השראה גדולה עבורי. החלטתי לצלול לעומק הכאב ולהתחבר לגבריות שלי. מה זה להיות גבר? איך אני רוצה לגדל את הבנים שלי? מה אני מבקש לקחת מאבא שלי שנפטר? אלה שאלות שהדהדו אצלי עמוק. יחד עם הרגשה שהייתה לי רוב חיי שאני 'רגיש מדי', 'לא מספיק גבר' – החלטתי לצלול לתוך התחושות בכתיבת שירים חדשים(שהפכו לאלבום השני), קריאה, האזנה ומחקר בשאלות אלה, ומנוי לחדר כושר.
המסע הזה הביא אותי להשלמה מחודשת עם עצמי ועם הילד הרגיש שהייתי, השלמה עם מות אבי, וחיבור לגבריות שלי ולגוף שלי. דרך העבודה בחדר הכושר השגתי את הנוכחות הפיזית שתמיד רציתי, והזכרתי לעצמי שאני גם יודע להיות לוחם קשוח וחדור מטרה.
שנות הקורונה הציפו אצלי חרדה ותחושות של חוסר אונים. התחלתי לתרגל מדיטציה, נפתחתי לרוחניות והתמלאתי השראה, שיוצאת עכשיו לאור בדמות השיר החדש ושירים נוספים שבדרך.
