שני שירים | עמית גורי

בן דמותי

צְלָלִית בְּחַלּוֹנִי – צִלִּי שֶׁלִּי.
מִשְׁתַּקֵּף בַּחֲשֵׁכָה בְּהֵעָדֵר אוֹר.
רַק חָרָךְ זָעִיר,
כִּבְמַצְלֵמַת חֲרִיר,
מְתַעֵד לְלֹא הֶפְסֵק אֶת חֹסֶר הַמְּנוּחָה
הָאוֹחֵז בְּבֶן דְּמוּתִי
מִן הֶעָבָר הַשֵּׁנִי.

קינוח קרב

לְהִסְתַּתֵּר בְּגָלוּי
לְהִתְגַּלּוֹת בְּסֵתֶר
לְהַפְסִיד מֵרֹאשׁ
לְנַצֵּחַ בְּדִיעֲבַד
לָצוּף בַּזִּכָּרוֹן
לְהִתְרַסֵּק עַל הֶעָבָר
לַחְצוֹת אֶת הַהוֹוֶה
לְהִשְׁתַּעְבֵּד אֶל הֶעָתִיד
מִבַּעַד לְפּוּכִים שֶׁל כְּנִיעָה
וּלְהִתְעוֹרֵר בְּעוֹד אַלְפַּיִם שָׁנָה
בְּעֵינַיִם דְּבוּקוֹת מִשֵּׁנָה.

Vincent Van Gogh

 

דילוג לתוכן