"לחיי העבר!" (בינה מלאכותית יקרה) | ישי ויסמן

בִּינָה מְלָאכוּתִית יְקָרָה
אָנָּא כִּתְבִי שִׁירָה לְמַעֲנִי.
עִם חֲרוּזִים מְדֻיָּקִים
בְּלִי טָעֻיּוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת. (מְבִיכוֹת, מְגֻחָכוֹת וַעֲלוּבוֹת!)
בִּינָה מְלָאכוּתִית טְהוֹרָה
עִם נְשָׁמָה מְמֻחְשֶׁבֶת
תִּכְתְּבִי מַשֶּׁהוּ מְקוֹרִי
עִם רֵפֵרֶנְסִים מֵהַמֵּאָה הַ־19 (וּקְצָת טְעָמִים שֶׁל עַכְשָׁוִי).
בִּינָה מְלָאכוּתִית אַדִּירָה!
תִּכְתְּבִי פּוֹלִיטִיקְלִי קוֹרֶקְט
אַל תַּעֲלִיבִי אַף מִגְזָר!
תַּעֲשִׂי מִשְׁפָּטִים יָפִים וּנְקִיִּים.
שֶׁלֹּא צְרִיכִים סַבּוֹן וְחִטּוּי.
בִּינָה מְלָאכוּתִית בִּלְתִּי שְׁבִירָה
אֲנִי מַקְלִיד אֶת הָאַשְׁרַאי
וּמַקְלִיק וּמַפְקִיד וּמַרְעִיד
כַּמָּה דּוֹלָרִים בַּהֲמָרָה מִשְּׁקָלִים.
מְשׁוֹרְרִים הַיּוֹם עוֹבְדִים בְּחִנָּם
וְאַתְּ לוֹקַחַת כֶּסֶף.
מְשׁוֹרְרִים הַיּוֹם מְשַׁלְּמִים בִּשְׁבִיל שִׁירָה
וְאַתְּ יוֹתֵר פּוֹפּוּלָרִית, מָה קָרָה?
וּמִי מֵבִיא לָךְ הַשְׁרָאָה?
וְהַאִם גַּם אַתְּ בַּלַּיְלָה מְזִיעָה עַל בַּקְבּוּק שֶׁל וִיסְקִי, אוֹ יַיִן זוֹל בַּהַקָּפָה.
וְהַאִם גַּם אַתְּ שׁוֹפֶכֶת אֶת הַלֵּב עַל הַנְּיָר
אוֹ שֶׁסְּתָם מְרִיצָה אַלְגּוֹרִיתְם זָר.
וְהַאִם גַּם אַתְּ מַכִּירָה בַּפְּחָדִים, בַּחֲרָדוֹת, בַּשְּׂרִיטוֹת
בְּיַלְדוּת עֲשׁוּקָה (אוֹ פְּרִיבִילֶגִית שֶׁל כֶּסֶף יָשָׁן, כָּזֶה, שֶׁל פַּעַם, בְּלִי בּוּשָׁה).
וּמַזָּלָם שֶׁל בּוֹקוֹבְסְקִי, אֲבִידָן, לֵאָה גוֹלְדְבֶּרְג, וִילְיַאם שֶׁקְסְפּיר,
בְּיַאלִיק וְכַתְבָנִים נוֹסָפִים, שֶׁנּוֹלְדוּ לְפָנַיִךְ, שֶׁלֹּא טָעוּ בַּזְּמַן.
בִּינָה מְלָאכוּתִית, תַּגִּידִי (אוֹ תַּגִּיד), אַתְּ מְכִירָה? קִיר.
בִּינָה אַחֶרֶת שֶׁכּוֹתֶבֶת חִנָּם. וְאִם אַתְּ מְצַיֶּרֶת, כּוֹתֶבֶת פְּרוֹזָה וְגַם מְאַיֶּרֶת יוֹתֵר טוֹב מִכֻּלָּם
מִ י  לַ עֲ זָ א זֵ ל  צָ רִ י ךְ  בְּ נֵ י  אָ דָ ם ?
וְאִם יֵשׁ לָךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה! נְשָׁמָה. תִּזְרְקִי לִי כַּמָּה ג'וּבּוֹת פַּעַם בְּרִבְעוֹן בַּקְּטַנָּה..

*כל קשר בין הכתיבה לטכנופוביה ולמציאות מקרי בהחלט.