3 שירים | נועם מאיר שדות

כְּמוֹ תִּינוֹק לְשָׁד
הוּא נִדְבַּק לָאִשָּׁה הַזּוֹ
וְהִיא לֹא רוֹצָה אוֹתוֹ
וְהִיא לֹא צְרִיכָה אוֹתוֹ
וְהוּא רוֹצֶה רַק אוֹתָהּ
וְהִיא רוֹצָה אַחֵר
וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת
הוּא הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ
לֹא הַגֶּבֶר שֶׁלָּהּ
וְאֶת זֶה לֹא יָבִין לְעוֹלָם.

*
מִי יוֹדֵעַ מָה הוֹלֵךְ שָׁם בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת
אַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה
וְכֻלָּם רוֹצִים
אֶת סוֹד הָאַהֲבָה
אֶת סוֹד הַתַּעֲנוּגִים
מָה שֶׁקּוֹרֶה שָׁם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ
רַק הֵם חוֹוִים בְּאַהֲבָה
וַאֲנַחְנוּ צוֹפִים בַּתַּפְאוּרָה
מְנַחֲשִׁים…

*

כְּשֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ בָּאוֹטוֹבּוּס
אֲנִי רוֹאֶה נוֹסְעִים
כָּל אֶחָד עִם פַּרְצוּף אַחֵר
וַאֲנִי רוֹצֶה קְצָת אַהֲבָה מִכֶּם
אֲנִי רוֹצֶה
זֶה הַכֹּל
קְצָת אַהֲבָה
וְתַגִּידוּ לִי שָׁלוֹם מָה נִשְׁמַע
אוּלַי נַכִּיר
אוּלַי גַּם אַתָּה בֶּן אָדָם
אֲבָל כָּל אֶחָד לְדַרְכּוֹ
כְּאִלּוּ אֲנָשִׁים זָרִים מְאֹד יוֹשְׁבִים שָׁם
בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר זֶה לָזֶה בִּכְלָל.

Street, Dresden by Ernst Ludwig Kirchner
דילוג לתוכן