הִיא מַגִּיעָה אֶל הַגֹּרֶן בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
עֵינֶיהָ טוֹבוֹת, מְלֵאוֹת חִיּוּךְ,
מַעְיַן תִּקְוָה, נְוֵה מִדְבָּר,
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מֻפְלָאוֹת,
כָּאֵלֶּה שֶׁכָּל גֶּבֶר הָיָה רוֹצֶה
עַל כְּתֵפָיו הַעֲיֵפוֹת,
בְּסוֹף יוֹם, לְנֶחָמָה.
מַשְׁקִיטָה בִּי אֶת הַכָּאוֹס רַק עִם יָפְיָהּ
אֲשֶׁר עֵינַי לֹא שָׂבְעוּ מִמֶּנּוּ,
בְּטוּחָה בְּכוֹחָהּ לְהַרְגִּיעַ הַכֹּל.
אֲנִי מְמַלְמֵל לָהּ מִלִּים לְרַפְּאָהּ מִצַּלָּקוֹת,
וְהִיא, רוּת, כְּלִילַת הַמַּעֲלוֹת,
נוֹסֶכֶת בִּי מַעֲדַנּוֹת,
מַמְלִיכָה בִּי מַמְלָכוֹת.
