לרגל צאת ספרהּ החדש – "אישה כמוני" – מראיין עמיקם יסעור את המשוררת הבינלאומית טלי כהן־שבתאי
בראשית 2023 הופיע בהוצאת 'ספרֵי עיתון 77' ספרהּ הרביעי של המשוררת, טלי כהן־שבתאי, "אישה כמוני – "A Woman Like Me". הספר כולל את שיריה בעברית ובאנגלית. קדמו לו שלושה ספרי שירה. הראשון בהוצאת גוונים בשנת 2007, השני והשלישי בהוצאת ספרי עיתון 77. ספרהּ הראשון – "בסבך השחור נמהל ארגמן" – הופיע בשנת 2007 במלֹאת לה 27.
המשוררת היא ילידת ירושלים 1980. הושפעה בנעוריה מזלדה, רחל, אלתרמן, אבן גבירול ולאונרד כהן. היא שהתה במקומות שונים בעולם. כמה שנים בנורבגיה, ארצות הברית ומדינות נוספות וכך נוצר דיאלוג בינה לבין משוררים וסופרים עכשוויים בני המקום. שיריה פורסמו ותורגמו לשפות רבות.
ספרה הראשון, "בסבך השחור נמהל ארגמן":
"The Black Thicket Contaminated With Woman's Crimson" הופיע כאמור בהוצאת גוונים ב־2007. על הכריכה נכתב כי זוהי שירה שאינה מתמסרת בקלות וכפופה לכללי משחק משל עצמה. הסופרת נגה טרבס כותבת כי שיריה נכתבו בזעם ותשוקה. ההתחככויות עם המוות מובילות בשירתה לאישור החיים. הצבעים עזים והשירים רגשיים, אותנטייים ודרמטיים. א.ו. וולף, משורר וסופר נורווגי כותב, כי כתיבתה אפלה ועזה, ראייתה חודרת וכוללת אספקים של התרבות האנושית. שירתה היא לכל המתעניין בהשקפת עולם מזרח תיכונית יהודית וקוסמופוליטית. שמות כמה משירי הקובץ: מעידות, מאהבי, הסוף מגיע, לקבל את הדין, אימי, אחות קטנה, אחיות, בהיותי בת 13, בהיותי בת 25, בהיותי בת 16, היי משוררת. הספר כולל גם את תרגום השירים לאנגלית.
ספר שיריה השני "תגר / PROTEST":
התפרסם ב־2012 בהוצאת ספרי עיתון 77. גם הוא במהדורה דו־לשונית. הוא מורכב משירים ופואמות. על גב הכריכה כתוב כי המשוררת מעמידה חלקי משפטים במערכות יחסים מתנגשות, מסחררות, ומעמידה במבחן קודם כל את עצמה. השירים מביעים גלות ממשית ונפשית והם גם מהווים כורח. המילים הכרחיות כל הזמן. הן המעשה. לסימבוליזם נודע תפקיד מרכזי בספר. היא מאפשרת לקורא לחדור אל מוסכמות שנויות מחלוקת שירים המגרים את האינטלקט ומאתגרים את התפיסה המקובלת שלנו מהי שירה. בין שמות השירים: אולי מחר אזיל דמעה, מול האישה החוקית, פילגש, קארין ואנוכי, האיש שהיית איתו, מוסיקה, תיגר, דבר המשוררת, מונולוג חולשה וכוח. אזהרה – גלוית אהבה בטלפון, שירות הובלה אירי.
ספר שיריה השלישי "תשע שנים ממך / Nine Years From You":
הופיע ב־2018 בהוצאת ספרי עיתון 77. שירים ופואמות ורשמים. גם הוא במהדורה דו־לשונית עברית ואנגלית. ניקוד אסי דגני. על גב הכריכה כותבת עורכת ההוצאה לאור, עמית ישראלי־גלעד, כי הספר ממשיך את המהלך הנועז שמבצעת המשוררת בשפה. מהלך של פירוק לגורמים ובניה מחדש. יצירה נשית מעוררת השתאות ואימה. ישויות נשיות המייצגות קרע־קונפליקט כמו: פרידה קאלו, דליה רביקוביץ, ג'יל רוזנברג ואף ירושלים נטועות ומהבהבות לאורכו. וכך נולדת ה־אני החדשה. בין שמות השירים: סקס המצאה, אני בודקת אפשרות, חוסו על המוות, אני מחפשת סיבה לחיות, "שיח ספרותי," עליה לאוטובוס, גוף־אורגזמה, הבוהמי האחרון, הקדשה לעציי, בטוח יש טלי אחרת, תנו לי טאבולה ראסה, זיקנה, עמוס, וכל בני האדם שפה אחת, אל תשתטו, פסיכולוגיה חיובית, מבנה טמפלרי ושרותיו. הייתי לבתך, למנתח של אבי, לציירת שלי, הייתי לבתך, אני החדשה, לצאת מן הנפש. אף מרובה פנים, שני יסודות: זלדה.
ספרה הרביעי "אישה כמוני / A Woman Like Me":
ספר שיריה הרביעי, "אישה כמוני", הופיע זה עתה בראשית 2023 בהוצאת ספרי עיתון 77 הוא ספר דו־לשוני. בן שלוש־מאות עמודים. כולל פואמות שירים ורשמים. על גב הכריכה כתוב כי המשוררת ממשיכה את המהלך הנועז שהיא מבצעת בשפה. החשיפה הגבוהה מעוררת הזדהות. יש כאן רצפי תמונות מהבהבים, ה־אני דוברת עצמה בגוף ראשון אך גם עוקפת עצמה מרחוק. קריאה הספר דורשת התמסרות, שירה שאינה מתמסרת בקלות. היא כפופה לכללי משחק משל עצמה כמו המשוררת גם בחייה כאדם וגם ידועה בכך כמשוררת. בין שמות השירים: השנה שלי, לחסרה גופת אישה, שכחתי איך ללכת, יום הולדת, פרידה קאלו ואני, האישה האחרת – זאת שקדמה לי, תשעה באב בירושלים, אידיאולוגיה כדרך חיים, משוררת מקוללת, שכנה, עזיבה, הרהורים, זקנה בלי ילדים, ערב שירה מדוברת, פרידה, שמחה מהולה בעצב. הכתיבה עבורי. פדופילים, מי דרה בדירות כמו שלי?, צער בעלי חיים, שנויה במחלוקת, עם שירה הולכים למכולת, בת ארבע שחלומה היה להיות זמרת אופרה, מכתב אהבה, לתנות אהבה, מחזוריות של ראש שנה, נקמה, ההספק ביחס לזמן, נרקיסיזם, עירומה, לא דתייה, חצי אישה, תעמוד מולי, אוסקר ויילד, אמונות טפלות, בצלם אלוהים, לאוסלו אני באה, שמנה, טרגדיה בינואר, הקורונה, קלסטרופוביה.
▪︎ ראיון עם המשוררת טלי כהן שבתאי
Tali Cohen Shabtai
משמעות שם הספר הזה: "אישה כמוני"
האם זה יניח את רוחך? האם זה כה חשוב לדעת מהו מקור השם? אולי זהו שם שרירותי, אקראי לגמרי? אך מי שמכיר אותי יודע, שמאחורי כל מילה כתובה אצלי ישנה מחשבה בהלכו של כובד ראש, ואין סתמיות (לעניות דעתי יש ערך גם לסתמיות) בשירה שלי, אני בוררת את המלל ברחל בתי הקטנה. לפיכך מכאן, ניתן להסיק ששם הספר שלי הינו בעל משמעות, שהוקדשה לה מחשבה תחילה. שם הספר לקוח מהסיומת של הפואמה "אִידֵאוֹלוֹגְיָה כְּדֶרֶךְ חַיִּים" בעמודים 32-35. "אישה כמוני" – צירוף זה מאוד נקודתי לפואמה אך עם זאת בעל משמעות שמכילה, מתפרסת ומתמצתת מהותית את שלוש־מאות העמודים בספרי. "אישה כמוני", זו הדרך המדויקת משאר הווריאציות לומר 'זאת אני!'. לא נכון לחשוב שמדובר בנמענת, שהינה כמוני, כי זהו פסול בתכלית ולא זו כוונת שם הספר. לספר אופי ביוגרפי נחרץ, הוא מכיל הרבה תחנות בחיי, על כן צירוף המילים "אישה כמוני" מתמצת אותו בצורה מהימנה. אתוודה שיכולתי לחשוב על משהו יותר מתוחכם אך אני והמו"ל הגענו למסקנה ששם זה יאה לסכם את היצירה המוגמרת. השם "אישה כמוני" מייצג אמירה קיומית: שיש רק אחת כמוני, שזו אני. אין פה שום חתירה לנרטיב פמיניסטי בבחירת המילה "אישה", אני לא מכתירה את השירה שלי לכדי מונחים כאלה. חשוב לציין שבכדי לרדת לסוף דעתי בבחירת שם זה לספר, יש לקרוא את הפואמה ממנה השם של ספרי נשאב, ויש להבין את המסר וההקשר שלו בפואמה "אידיאולוגיה כדרך חיים".
התרגום לאנגלית ותרומתו לך כמשוררת
אתחיל בכך ששאלה זו מופנית למשוררת ששם־העט שלה הינו "עיר זרה", וכאן מובאת התמיהה, מדוע ומהיכן "עיר זרה" קוראת לעצמה כך? ובכן, אני ישראלית אך היבט השייכות שלי שנוי במחלוקת. ה'שוני' שלי בישראל הוא מוטיב שחוזר על עצמו בפואמות שלי. אביא ארבע דוגמאות לכך מבין רבות. למשל בפואמה שלי "כַמָּה שֶׁרַק הֵרִיחוּ אֶת הַשֹּׁנִי":
"אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתָךְ.
אַךְ, אַתְּ מְיַצֶּגֶת מַשֶּׁהוּ"
'כְּדֵי לְיַצֵּג אֲנִי חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דּוֹמָה לְמַשֶּׁהוּ
אוֹ שׁוֹנָה.'/ וְלֹא הוֹסַפְתִּי לְזֶה בֵּאוּר נוֹסָף./
לֹא כָּל דִּמְיוֹן לְמִישֶׁהוּ
יָעִיב עַל הַשֹּׁנִי/ וּבֶטַח לֹא כָּל הַדְמָיָה./ יִצּוּג הוּא
פְּעֻלָּה מִתּוֹךְ שַׁיָּכוּת לִדְבַר מָה/ וְהֵיאָךְ אֲיַצֵּג
כְּשֶׁאָנֹכִי לֹא מִשְׁתַּיֶּכֶת לִמְאוּמָה?/ זֶהוּ הַפָּרָדוֹקְס,
הֵבַנְתִּי אֶת דְּבָרָיו.
– או בפואמה "הִצַּעְתִּי אֶת עַצְמִי לְתַיָּרִים":
בִּקַּשְׁתִּי טְבִילָה שֶׁל עֶצֶם
מִלְּאֹם אַחֵר
יָצָאתִי מִשִּׁטְחֵי יִשׂשׂשׂרָאֵל.
הַפַּעַם, חֹפְשִׁיָה צוֹעֶקֶת, מִתְעַנֶּגֶת.
אֵיךְ יָדַעַתְּ לִבְעוֹל אוֹתִי שָׁ נִ י ם, יִשְׂרָאֵל?
– בפואמה "שׁוֹנָה":
בַּמִּכְלָלָה הַזּוֹ
הָיִיתִי לֹא אַחֶרֶת מִּ
מָּקוֹם לֹא מְתֻיָּר מֵהָרוּחַ הַמַּעֲרָבִית
מִכְּפָר נִדָּח וְאוֹתֶנְטִי שֶׁהַתַּרְבּוּת שֶׁלּוֹ
מוֹסִיפָה לְהִתְקַיֵּם
כְּבִימֵי קֶדֶם
וְהַג'וּנְגֶּלִים הַמִּסְתּוֹרִיִּים שֶׁלָּהּ
נִרְאִים
כְּמוֹ לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנָה וְהַסְּפָרִים שֶׁשָּׁאֲלָה
לִפְנֵי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, הֻזְמְנוּ לָרִאשׁוֹנָה אֶתְמוֹל
מֵהַמִּכְלָלָה הַזּוֹ.
– מהפואמה "שַׁבָּת":
"כְּלַל הַשָּׁבוּעַ נִכְנָס בַּשַּׁבָּת.
אֶצְלִי? בְּיוֹם רִאשׁוֹן."
האי־שייכות, הנדידה רבת־השנים במדינות זרות והשהייה שם מן הסתם ולא בכדי, יוצרות דיאלוג עם זרים. יש לי הרבה יותר ידידים ומכרים לא ישראלים מאלה הישראלים, מכאן התרומה של תרגומי לאנגלית הינו הלכה למעשה כאן. האנגלית היא כלי העזר לתקשורת מחד עם הזרות ומאידך עם החופש שלי שאין לי בעברית באותו רובד כמו בשפה האנגלית. בספרי השני "תיגר PROTEST" יש דגש רב על שירי האנגלית בספר והווייתם בחיי ובספר. כך נכתב: "הסימבוליזם בעל תפקיד ניכר בספר, ולו בשל חלוקת השירה לשתי שפות שונות, המשקפות את האלמנט הגלותי בהוויה של כהן־שבתאי… " השירים מביעים גלות ממשית ונפשית, והם גם הכורח". כמו כן, באופן פרקטי האנגלית מועילה מאוד מפני שאני מופיעה לא מעט בחו"ל. אני לא יכולה להרגיש שסיימתי את התשובה מבלי להרחיב מעט מדוע האנגלית כה הכרחית לי, שחיה בהוויה מסוכסכת. התקדמות הכתיבה שלי וההתפתחות המנטלית הביאו את סוגיית האי שייכות למקום פחות מרכזי בחיי. זה בלט הכי הרבה בספרי "תיגר PROTEST" וזלג לספרי השלישי "תשע שנים ממך", אך בספרי "אישה כמוני – A Woman Like Me" יש יותר התרככות בנושא. והנה, ברגע נתון זה אני פותחת את ספרי השני ואלו באופן אירוני המילים הניבעות ממנו:
"KOHENET"
you are willing to come
to Jerusalem
where I kill myself
…Every single day
אני חושבת שזה עונה הכי טוב על שאלתך, מה מקומה של שפה זרה בחיי.
חוויית מגפת הקורונה בשירייך
היה ברור לי שאני חלק מתעד ונוכח במאורע היסטורי. מגפה שמסתמנת כאחד מהאירועים הגלובליים המשמעותיים ביותר בעשורים האחרונים, ואני חיה רק ארבעה עשורים. ריתקה אותי הידיעה שאני חווה מציאותית מה שרק ידעתי מההיסטוריה כמו מגפת השפעת הספרדית, המוות השחור, מגפות הכולרה וכדומה, כמו ההיסטוריה באה לבקר בשנת אלפיים ותשע עשרה בחודש דצמבר בציר הזמן. המגיפה גרמה לאיסורים נרחבים, אך אנוכי התמקדתי בשירתי במספר נקודות 'הסגר', "עטיית מסיכות", ריחוק פיסי בין בני אדם", "בידוד", המשפחה הגרעינית שלי וגעגועים לה, פחד לשאת את הנגיף. ודוקטור אחד, שסיפורו היה טרגי במיוחד עבורי, מצווה אותי עד היום להוקיר לו, לפיכך אמשיך לפרט מעט: לי וונליאנג, הרופא הסיני שניסה להזהיר מפני התפרצות נגיף הקורונה והושתק על ידי הרשויות, בסוף הוא מת מהמחלה שהתריע מפניה. הוא הואשם בהפצת "דברים כוזבים המפריעים מאוד לסדר החברתי". מהלשכה לביטחון הפנים ביקש הרופא לחתום על מסמך זה: "אנו מזהירים אותך בכובד ראש: אם תמשיך להתעקש, בעזות מצח כזו, ותמשיך בפעילות הבלתי חוקית הזו, אתה תובא לדין – האם זה מובן?", נכתב. לי השיב: "כן, אני מבין". וכך כתבתי מתוך "הקורונה – שיר אינפורמטיבי":
'הֲתָבִינוּ שֶׁהָיָה
רוֹפֵא שֶׁגִּלָּה אֶת הַנְּגִיף וְהָאֳשַׁם
בְּ
"הֲפָצַת דְּבָרִים כּוֹזְבִים הַמַּפְרִיעִים מְאוֹד לַסֵּדֶר הַחֶבְרָתִי"?
הוּא? מֵת מִמֶּנּוּ.
מִכָּאן אַחֲרֵי הַאֲשָׁמוֹת אֵלּוּ
מַהוּ שֶׁקֶר? אֶעֱנֶה, זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא הָאֱמֶת בְּתַחְפֹּשֶׂת.'
– בנוסף:
'הַהַתְרָעָה שֶׁבָּאָה
אֵי שָׁם
מֵהַשּׁוּק שֶׁל פֵּרוֹת יָם הוּנַאן בְּווּהָאן,
מֵהַפִּיָּה
שֶׁל דּוֹקְטוֹר
לִי וֶנְלְיָאנְג הַסִּינִי עוֹד מֵחֹדֶשׁ דֶּצֶמְבֶּר.
עַתָּה, אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים
אַחֲרֵי,
בְּרִיּוֹת רַבּוֹת נַשָּׂאִיּוֹת
בְּמַחֲלָה
הַנִּגְרֶמֶת עַל יְדֵי אוֹרְגָּנִיזְם
זָר וְזִהוּם נְגִיפִי
בְּדַרְכֵי הַנְּשִׁימָה'
– או על הבידוד כתבתי:
'תָּבִינוּ, כָּעֵת נָשִׁים מַשְׁכִּימוֹת קוּם וּמַבִּיטוֹת הַחוּצָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן אוֹ לַמַּשְׁקוֹף
זוֹהִי הַפְּסִיעָה הַיְּחִידָה
שֶׁלָּהֶן מֵעֵבֶר
זֶהוּ מְחִירוֹ שֶׁל נְגִיף זֶה
הוֹקָעַת אָדָם מֵהַחֶבְרָה בְּשֶׁל
חֲשָׁשׁ לַהֲפָצַת הַמַּגֵּפָה אוֹ בְּשֶׁל כֶּשֶׁל חִסּוּנִי.
אֵיךְ תַּסְבִּירוּ
לָאִשָּׁה בְּבִידוּד
שֶׁכָּעֵת אֵין לָהּ בְּמָה לְהִתְפָּאֵר
מֵעֵבֶר לְמַשְׁקוֹף
הַבַּיִת?'
– כמו כן כתבתי על געגועיי למשפחתי הגרעינית בשל המגבלות:
'אַחְיוֹתַי שֶׁלִּי!
הוּא הִשְׁאִיר עֵינַיִם נְטוּשׁוֹת
כְּ/שֶׁל יַלֵּד בַּגֵּטָאוֹת
זֶה תַּרְגִּיל כּוֹזֵב בִּכְדֵי
לְהָכִין אֶת הָאֱנוֹשׁוּת לפְּרֵדָה
הָרְעָמִים בשמיי יִשְׂרָאֵל
רוֹעֲמִים מִדִּי
אַךְ אַל תּוֹלִיכֶנָּה שׁוֹלֵל אַחֲרֵיהֶם-
אַיֵּן זֶה מֶסֶר
שֶׁמִּישֶׁהוּ
כּוֹעֵס עַל הַבְּרָיוֹת וְעַל כֵּן
הֵבִיא
נָגִיף שֶׁמּוֹקִיעַ אָחוֹת מְאַחוֹת
וּבַּת מֵאָב!
אֶתֵּן יוֹדְעוֹת, שֶׁכִּמְעַט מָתְתִי עַל
מִטַּת הַנִּתּוּחִים
אַל תִּדְרְשׁוּ הַרְבֵּה
רַק לָשֶׁבֶת שׁוּב שְׁלשְׁתֵנוּ
סְבִיב הַשֻּׁלְחָן
בַּקִּדּוּשׁ!
יוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב עוֹד מְחַכֶּה
לָנוּ, אַחְיוֹתַי.
יֵשׁ לָמָּה לְצַפּוֹת, בְּחַיַּי.'
– התיאור שלי למגפה במבט לווייני וקיומי:
'כָּעֵת, אִם תְּסַיְּרוּ בְּשִׁטְחוֹ
שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ
תִּזְכּוּ לִרְאוֹת
אֲנָשִׁים עוֹטִים סַמָּן
לְאִפְיוּן דְּמוּתָהּ
שֶׁל הַמַּחֲלָה
בְּתַרְבֻּיּוֹת לֹא מַעֲרָבִיּוֹת
וּמַעֲרָבִיּוֹת
בְּתִלְבֹּשֶׁת שֶׁל
מַסֵּכָה
וְגֶ'ל חִטּוּי אַלְכּוֹהוֹלִי
לְהִיגְיֶנַת
יְדֵי אָדָם בְּנַרְתִּיק קוֹסְמֶטִי בַּתִּיק.
בִּמְיֻחָד עַתָּה
בְּבוֹאוֹ שֶׁל חַג פּוּרִים
הֲנַעֲשֶׂה שִׁמּוּשׁ בַּמַּסֵּכָה כְּחֵלֶק מִתַּחְפֹּשֶׂת הַחַג.
תּוּכְלוּ לְסַיֵּר בֵּין הַקַּרְנָבָל שֶׁל מַסֵּכוֹת
פּוּרִים
לְרַבּוֹת סִיּוּר וִירְטוּאָלִי בְּתַעֲרוּכָה
שֶׁל מַסֵּכוֹת
הַקּוֹרוֹנָה הַשּׁוֹהוֹת בְּבִידוּד בְּרִיּוֹת
בַּבָּתִּים בָּתִּים מִתַּחֲנָה אַחַת לְמִשְׁנֶיהָ
בְּכָל הַשֶּׁטַח הַכְּלַל
עוֹלָמִי שֶׁל
הַיְּקוּם.'
– אני חושבת, שהשיר שבו כמשוררת אני פונה ל'קורונה' הכי מדויק הוא בשיר "הַקּוֹרוֹנָה, מִי אָמַר?":
'אַל נָא תִּכְעַס שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַתִּינוֹקוֹת
שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָם.
הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי חַיָּבִים לְקַבֵּל בִּטּוּי
בְּעֵת סוֹף הָעוֹלָם
אֱלֹהִים הִתְעַיֵּף, אַתְּ
מְבִינָה?
אֵין לְאָן לִנְסֹעַ
כְּשֶׁהַנֶּצַח מֻגְדָּר מֵחָדָשׁ
בִּטְוָח שֶׁל
מֵאָה מֶטֶר בֵּין
אָדָם לְאָדָם
הַמַּגֵּפָה הַזּוֹ הִיא סֶקְסִית –
מַרְתִּיעָה, מַתְרִיעָה וּמְמִיתָה
אֵין דֶּרֶךְ טוֹבָה יוֹתֵר
לִצְחֹק עַ ל הַבְּרִיּוֹת
בְּאֹפֶן
הֵרוֹאִי שֶׁכָּזֶה
בְּעֵת שֶׁחַגִּים אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם
וּתְבוּסָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה
בְּאָבִיב אַלְפַּיִם וְעֶשְׂרִים.'
סך הכל כתבתי כארבע פואמות על הקורונה בספרי "אישה כמוני – A Woman Like Me" והן תורגמו לאנגלית וזכו להרבה במות בזמנו בחו"ל. כמשוררת היה ברור לי שאני מתעדת מגפה בכתיבה שלי כהמשך של מגפות שנכתבו בספרות עולם כמו "החלילן מהמלין", אגדת עם נפוצה שגרסאות שלה התפתחו עוד מימי הביניים. העלילה מתרחשת בעיר המלין שבגרמניה, בעת מגפת החולדות שפקדה אותה בשנת 1284. או "הדֶּבר" הוא רומן מאת אלבר קאמי, סופר צרפתי יליד אלג'יר וזוכה פרס נובל לספרות. ואחד מספרים האהובים עלי "על העיוורון" הוא רומן מאת הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו, שפורסם בשנת 1995 ואחרון הוא את ה'דקאמרון' אותו כתב בוקאצ'ו במאה ה־14, על רקע מגפת הדבר ("המוות השחור") שפקדה את פירנצה. והנה מה שהובא טרם בכתב ועוד הרבה לפני גם במקרא: אשר מתייחס למגפות בעשרים ושישה מקומות, כמו למשל המגפות "דבר ואסכלה". חשוב לי להדגיש שהקורונה בקונוטציה התמידית הנקשרת אליה עבורי, זהו "בית הנסן", בית החולים למצורעים שנחנך ב־1887 בשכונת טלביה. מיקומו נבחר בגלל ריחוקו מהבתים הקיימים אז, שהרי מדובר במצורעים. זכור לי, כילדה ירושלמית, כמה קסם לי בית מצורעים זה, ושאלתי הרבה את אמי על בית זה. כמו הילדה הזו שהייתי שקסם לה בית המצורעים ,והצטייר לה כמקום אפוף מסתורין מקום שמוקף בגדר גבוהה ושער סגור, שאגדות אורבניות סופרו עליו, ושאף אחד לא נכנס אליו פנימה. מקום שהכיל תופעה שהטילה אימה על הבריות. במרחק של עשורים מהילדה הסקרנית הזו שהייתי, נראה לי שהבנתי את ההזדמנות "שניתנה" לי עם בואה של מגיפת הקורונה ,רק שהפעם אני מספרת את הסיפור, ולא אמי, שענתה לשאלותיי.
היש לדעתך שירה נשית?
ראה, מהי שירה נשית? אינני מכתירה את שירתי על פי הזהות המינית שלי ועל־פי מאפיינים פיזיולוגיים ואנטומיים כגון כרומוזומים ואיברי מין או על פי הזוויג המייצר את תאי הביצה, שהם תאי הרבייה הגדולים ביותר בעולם החי בקרב המין האנושי המשויך לנקבה/אישה. ולא על פי הנחת היסוד של הסוציולוגיה של התרבות שכה חשובה לה הקונפורמציה של זהות מפני שמצידה היא תורמת למתן לכידות לכל חברה שהיא והבנת תפקידה בקולקטיב. אוסיף שהגישה המסורתית רואה בנשיות זהות הנוצרת תוך כדי ניגוד לזהות הגברית ולגבריות. תרבות שאינה רואה בנשים וגברים שני סוגי אישיות מנוגדים תתקשה להכיל בתוכה את מושג גבריות במובן הרווח בתרבות המערבית המודרנית. להיות גברי או נשי פירושו לקיים מכלול ציפיות חברתיות המתקשרות למין הנתון. עלי לחקור האם לנשים יש 'מוח נקבי', ולגברים 'מוח זכרי'? לא די לי בכך ששני מיני בני־אדם ירדו לעולם – "זכר ונקבה ברא אותם", ומשחר ימי האנושות עוסקים שניהם בקשרים ובהבדלים שביניהם: אביא דוגמאות משיריי משלושת הספרים האחרים ולא מספרי הרביעי "אישה כמוני – A Woman Like Me". אני מהלתי את הגברי עם הנשי בספר "תיגר Protest" בפואמה "מוֹנוֹלוֹג חֻלְשָׁה וְכֹחַ":
'בָּאתִי לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן
אֲניִ הַפָּניִם
הַבָּזוֹת
לַפַאלִי, פַאלִי
עַל הֱיוֹתִי אֲדוֹנִית
בַּעֲלַת הַפַאלוֹס הַ
אִידֵאַלִי'
– או בפואמה "עליה לאוטובוס" מספרי "תשע שנים ממךְ":
'אֵינֶנִּי בּוֹחֶלֶת בְּאִזְכּוּר נִקְבִי/ אֵצֶל גֶּבֶר
יֵשׁ לִי דַּיָּה/ דְּיוֹקָנוֹת/ לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי/
בָּהֶם וְהֵם לֹא/ הַנָּשִׁיִּים שֶׁבַּנָּשִׁים.'
בשיר שלי המגדרי אך הוא אנטי־מגדרי "בכֹּרַח דִּינִי" מספרי הראשון "בסבך השחור מנהל ארגמן":
'בַּכֹּרַח דִּינִי
מְנַדָּה
דָּמוֹ שֶׁל קָלוֹן
בְּנִידָתִי –
וְלֹא עַל
עָרְלָה
נִגְזְרָה הָרְעָלָה
וְלֹא כִּי
רַעְיָה, לְשֵׂאתָהּ
בַּעֲנָוָה
עַל כָּךְ –
אֵינֶנִּי
עֲרֵבָה'
נקודה נוספת: אם שירים שנכתבו על ידי נשים, ונושאיהם מקובלים כנושאים "נשיים" למשל במחקר הסוציולוגי־תרבותי בהווה: לידה, אמהות, אהבה לבן זוג וקונפליקטים בזוגיות מנקודת המבט הנשית, כתבו על אלו בשירה הערבית המודרנית, מאי זיאדה, פדוא טוקאן ואחרות. אז על פי תפיסה זו ישנה כתיבה נשית. אך אינני קוראת לכתיבה שלי בשם כלשהו, על כן לא אוכל לענות לשאלתך, האם השירה שלי היא נשית או לא.
