קיץ
הַקַּיִץ הַשָּׁחוּן תַּם
לְלֹא פֶּרַח וּפְרִי
רַק חֲרוּלִים וְקוֹצִים,
בְּבוֹא גִּשְׁמֵי הַסְּתָו
אָסִיר אֶת וִילוֹנוֹתָיו
לְמַעַן פְּרָחָיו וְרֵיחוֹתָיו,
אֶקְטֹף בִּמְתִיקוּת תְּנוּבָה
לְמַעַן אֶשְׁכַּח בַּצֹּרֶת חֲרֵבָה.
אלון
נֶאֱנַח הָאַלּוֹן מִכָּבְדּוֹ כִּי רַב,
אֶצְבְּעוֹת הַתְּאֵנָה שְׁלוּחוֹת
לִלְכֹּד פַּגֶּיהָ הַגּוֹדְשִׁים,
צוּף הַסֹּמֶק נִגַּר אַט,
אֱלֵי מְחִילוֹת נְמָלִים,
מְצַיְּצִים בְּחֶדְוָה הַקִּיכְלִים
בְּוַלְס פּוֹצְחִים רִבּוֹא הַפְּרָחִים.
