ברוכים הבאים ל'רוצה יותר זמן', אלבום הבכורה של ההרכב 'סלט גרוב' (ליאת הבר ובועז 'טיון' גילר). האלבום יוצא לאור לאחר 4 שנות פעילות הכוללות סינגלים שנכנסו לרדיו ולטלוויזיה, מצעדי השמעות, פלייליסטים בספוטיפיי, אפל מיוזיק וכניסה מרשימה במיוחד לפסקול הסדרה "נבסו" ששודרה ברשת 13 ולאחרונה נקנתה על ידי נטפליקס.
'רוצה יותר זמן' הוא אלבום קונספט הכולל עשרה קטעים שפורשים יחד חוויה של "שבוע בחיי".
כל שיר באלבום משלב את ה"אווירה" בימים השונים יחד עם נושאים כמו מערכות יחסים מורכבות, התמודדות עם אובדן, הגשמת חלומות, חשבון נפש ועוד. בהתאם לכך, כל שיר משלב סגנונות שונים, החל מאפרוביט ועד האוס טרופי, עליו שזורים היפ הופ וסול.
האלבום החדש כולל הפקות אורח של אור בן דוד, שורפי ותותי. וכן אורחים נוספים על המיקרופון שכוללים את הראפר אסקר, אור בן דוד וזמר הרגאיי הוותיק סילברדון.במהלך העבודה על האלבום, לינדה הבר, אמה של ליאת, הלכה לעולמה, דבר שהוסיף רובד נוסף לאלבום שבסופו של דבר מוקדש כולו לסביבה הקרובה של כל אחד ואחת מאיתנו וחגיגת הזמן השאול של כולנו בעולם הזה.
במקביל, 'סלט גרוב' נמצאים בימים אלו בהכנות אחרונות לקראת הופעות בכל הארץ ואולי גם בחו"ל.
ביוגרפיה
סלט גרוב הם ליאת הבר (39) מהוד השרון ובועז "טיון" גילר (35) מרמת גן שהתחילו את דרכם המשותפת באופן לא צפוי לפני למעלה מעשור. השניים הכירו דרך מכר משותף שרצה להקים הרכב היפ הופ וחיפש ראפר וזמרת. כבר מהמפגש הראשון היה נראה שלבועז וליאת יש חיבה דומה למוזיקה חיה וסאונד שונה, בעוד למקים ההרכב רצון אחד לייצר להיטים. למרות חילוקי הדעות, השניים המשיכו בניסיון ליצור יחד עם מקים ההרכב ולעשות כל מה שצריך כדי לייצר מוזיקה.
לאחר כמה מפגשים, הניסיון נפסק באופן פתאומי כאשר יוצר ההרכב החליט שליאת "לא עוברת מסך" ובועז "ראפר לא מספיק טוב" והקבוצה התפרקה. פירוק ההרכב והדרך הקשה בה נאמרו הדברים חיזקה את החברות בין השניים שהחליטו שלמרות הדברים הקשים הם יעבדו בעתיד יחד ויעשו את מה שהם אוהבים לעשות.
מאז עברו שנים רבות בהן כל אחד פנה לדרך מוזיקלית עצמאית, ליאת הפכה אמא לשניים, בועז עבר לניו יורק, התגרש וחזר לארץ ועכשיו סוף סוף החליטו השניים להפוך את החלום המשותף למציאות.
ליאת הבר
ליאת גדלה בהוד השרון בבית עם אמא אנגליה ואבא ישראלי, ובבית תמיד הייתה מושמעת מוזיקה.
בבוקר לפני גן ובית ספר, התחנה של אייבי נתן "קול השלום" הייתה תמיד מושמעת בקולי קולות, ובאחר הצהריים היו בוחרים תקליט ושומעים את כולו.
בצעירותה ליאת הייתה ילדה ביישנית ותמיד אהבה לשיר אבל היא לא הייתה הראשונה שהייתה מתנדבת לשיר בטקסים. היא תמיד הסתכלה על הילדים ששרו וקיוותה שיום יבוא וגם לה יהיה אומץ.
רק בתיכון בטקס של יום הזיכרון היא קיבלה אומץ ועלתה לשיר עם חברה.
אחרי הצבא, ליאת החליטה שנמאס לה והיא נוסעת לטייל באירופה. הייתה לה נחיתה רכה אצל דוד שלה באנגליה, אבל אחרי חודש בקור האנגלי היא החליטה שהיא חייבת שמש. מנסיעה בעבר היא זכרה שבדרום ספרד חם כמו בישראל והחליטה למחרת לצאת למסע בעקבות השמש. אחרי רכבת לצרפת, אוטובוס מפריז לברצלונה ורכבת למלגה היא סוף סוף הגיעה. במקרה היא הגיעה בזמן טוב, בעיר התחולל פסטיבל שנתי של 10 ימים. ואיך אפשר לא ליהנות שכולם מחופשים, רוקדים ונהנים ממוסיקה ספרדית אותנטית. באחד מהימים אחרי ששתתה קצת יותר מידי היא עלתה על אוטובוס לכיוון הפסטיבל. בדרך כלל ליאת הייתה ביישנית ולא שרה בפומבי, אבל היא לא הייתה בארץ, ופשוט שיר עלה מגרונה בלי שהיא תרצה. לאחר כמה דקות, נוסע מאחוריה תפח על שכמה והיא הסתובבה. " יש לך קול מאוד מיוחד, אני ממש חושב שאת צריכה להיות זמרת". אחרי המשפט הזה, החיים של ליאת השתנו והיא הבינה שזה מה שהיא באמת רוצה וצריכה על מנת שהשמש תזרח מבפנים.
ליאת חזרה לארץ והתחילה ללמוד פיתוח קול, ולעבוד במסעדה כמלצרית מזמרת. לאחר שנה היא גם התקבלה לרימון ולמדה שם שנתיים. אחרי השנתיים הללו החליטה שהיא רוצה לעלות שלב וליצור מוסיקה. היא וחבר גיטריסט החליטו לנסוע לאוסטרליה ולהופיע שם. הם הופיעו בברים ובאירועים קטנים במשך חצי שנה. לאחר שהחבר חזר לארץ ליאת המשיכה לטייל עוד כמה חודשים והחליטה לחזור לארץ, אבל להפסיק עם המוזיקה. היא לא רצתה למלצר כל חייה, היא החליטה שהיא הולכת ללמוד. לאחר שנתיים באוניברסיטה היא לא יכלה יותר. ידעה שמוסיקה חייבת להיות חלק גדול בחייה. אז למרות שעכשיו היא נשואה + 2 ילדים, ועובדת במשרה רגילה, היא מוצאת זמן לעשות ולתת למוסיקה להיות חלק מאוד גדול ומשמעותי בחייה.
בועז טיון גילר
בועז נחשף להיפ הופ בילדות, בעקבות דודים מניו יורק שהיו מביאים איתם קסטות של המוזיקה "החמה" של ניו יורק. כילד בחולון, כשכולם מסביב האזינו רק למזרחית, בועז הרגיש כמו אאוטסיידר שלא מוצא את מקומו. השינוי הגדול הגיע בתיכון, אז עבר בועז לראשון לציון, שם הכיר חברים שנמשכו גם הם לאותה התרבות והם התחילו ליצור מוזיקה ביחד.
העשייה המשיכה אל תוך הצבא, כשלמרות שירותו כחייל קרבי, המשיך בועז ליצור בסופי השבוע, כשהוא מנצל את מעט השעות שיש לו בבית כדי לכתוב ולהפיק שירים. לאחר שחרורו מהצבא, המשיך בועז ליצור גם בלימודים במכללת ספיר, שם ניהל ליין של היפ הופ ורגאיי יחד עם חברים נוספים בזמן שהוא עובד על מוזיקה.
למרות כל העשייה, הפרויקט הראשון של בועז יצא רק בשנת 2013, השנה בה הוא הבין שאין דבר כזה "יצירה מושלמת" ולפעמים פשוט צריך לדעת לשחרר. הפרויקט הראשון שלו "מחשבות טריות" זכה להוקרה בקהילת ההיפ הופ המקומית שעדיין ליקקה את פצעיה בתקופת ה"פוסט-סאבלימינאל". במהלך העבודה על הפרויקט הוא חבר עם ליאת וגיבש את הסאונד שילווה אותו בשני הפרויקטים הנוספים בטרילוגית "מחשבות טריות" אשר נוצרו לפני ובזמן רילוקיישן לניו יורק, אליה עבר יחד עם אשתו דאז.
במהלך התקופה בניו יורק, בועז ואשתו נפרדו, כשהיא עוסקת בהקמת סטארטאפ אחד והוא מקים אחר. למרות הצלחת הסטארטאפ, בועז לא מצא את עצמו בניו יורק והחליט לחזור לארץ כשהפעם הוא מחליט לשנות את סדרי העדיפיות שלו ולשים את המוזיקה בעדיפות עליונה.
לאחר הגירושים והחזרה לארץ , עבר משבר, הכיר את שרון לה נישא בהמשך וחיים כיום ברמת גן.
