4 שירים | יהודה ויצנברג ניב

1. אני מנסה לומר

אֲנִי מְנַסֶּה לוֹמַר
שֶׁבְּיָמִים טְרוּפִים אֵלֶּה
חֲשׁוּבָה לִי הַתַּדְמִית
הַחִיצוֹנִית:

הַלְּבוּשׁ הַתּוֹאֵם,
הַנַּעֲלַיִם הָאָפְנָתִיּוֹת.

מַבְּטֵי הַחִבָּה
שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל בִּתְמוּרָה,
אֲנִי צָדָם בָּאֲוִיר
בְּיָד אַחַת

וְנוֹעֲצָם מוּכָנִים
לִשְׁלִיפָה מִתַּחַת לְלִבִּי,
כְּדֵי שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים אֶמְצָא
בָּהֶם אוּלַי שִׁמּוּשׁ.

2. סף השינה שלי

סַף הַשֵּׁנָה שֶׁלִּי
לָאַחֲרוֹנָה נָמוּךְ מְאוֹד,
הַגּוּף כְּאִלּוּ מִתְגַּמֵּד
תַּחַת מוֹסְרוֹתָיו,

הָעֵינַיִם כְּאִלּוּ נֶעֱצָמוֹת
מֵאֲלֵיהֶן.

שְׁאֵלָתֵךְ הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת
בְּאֵלּוּ צְעָדִים לִנְקֹט
כְּדֵי לְהָפִיס אֶת דַּעְתִּי
פְּסוּלָה מֵעִקָּרָהּ,

אִם תִּתְּנִי צְעָקָה תָּבִינִי
כַּמָּה אֲנִי מְבֹהָל.

3. ולחשוב שאת מוּלכת־מהלכת

וְלַחְשֹׁב שֶׁאַתְּ
מוּלֶכֶת־מְהַלֶּכֶת מוּלִי
כְּמוֹ מַלְאָךְ:
מְלֵאָה בִּצְעִיפִים,
מְלֵאָה בִּנְשָׁמוֹת.

וְלַחְשֹׁב שֶׁרַק
בְּעֵינֵי־הַנֶּפֶשׁ הָאֵלֶּה
הַיְּרֻקּוֹת
אַתְּ יְכוֹלָה לָחוּשׁ
וְלוּ בְּמִקְצָת,

אֶת פְּחָדַי הַטְּמִירִים,
אֶת מַאֲוַי הַכְּמוּסִים
וְאֶת דִּמְעוֹתַי
הַנִּסְתָּרוֹת.

4. אני יושב דחוי במטבח

אֲנִי יוֹשֵׁב דָּחוּי בַּמִּטְבָּח,
פָּנַי מְלֵאוֹת בְּכִיחַ,
הַהַרְגָּשָׁה לִהְיוֹת חוֹלֶה גְּרוּעָה יוֹתֵר
מִן הַמַּחֲלָה עַצְמָהּ.

אַתְּ מְנַקָּה עַכְשָׁו אֶת הַבַּיִת.
מִמְּקוֹם מוֹשָׁבִי
אֲנִי יָכוֹל לְהַבְדִּיל בְּקַלּוּת
בֵּין תְּזוּזַת הַדְּלִי הַמָּלֵא לְבֵין
אִוְשַׁת הַסְּמַרְטוּט
עַל הָרִצְפָּה.

עֵינַי הַבּוֹרְקוֹת מֵחֹם
נָחוּת עַל שְׂכִיּוֹת־הַחֶמְדָּה בַּמִּטְבָּח:
מִשְׁטַח־הַשַּׁיִשׁ הַשָּׁחֹר,
הַסַּכִּינִים עַל הַקִּיר.

ארנסט לודוויג קירכנר

תוכן נוסף לקריאה

דילוג לתוכן