מחזור שירים | שרון מיכל

מועקה

מוּעָקָה
צְרִיכָה לְהַגִּיעַ עִם
תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה.
כָּתוּב גָּדוֹל,
מוּאָר.

נִמְצָא כְּבָר אֵיךְ
לְהִתְמוֹדֵד.
רַק שֶׁנֵּדַע,
מָתַי
נִגְמַר.

בְּרֶגַע שֶׁמַּתְחִיל קְצָת
לִכְאֹב
הַמָּזוֹר שֶׁלִּי הוּא לָשֶׁבֶת
לִכְתֹּב

הַמַּעֲבָר הַזֶּה, בֵּין הָאוֹתִיּוֹת
מְ־א' וְעַד ת'
מְאַפְשֵׁר, וְלוּ לְרֶגַע
לְהִתְמוֹדֵד עִם הַמַּצָּב

כְּשֶׁהַדְּאָגוֹת
בּוֹנוֹת סְבִיבִי חוֹמָה,
אֲנִי מַבִּיט לְמַעְלָה,
שׁוֹאֵב כּוֹחוֹת
מֵחוֹם הַשֶּׁמֶשׁ,
מֵאוֹרָם שֶׁל כּוֹכָבִים.

וּבַבֹּקֶר מֻקְדָּם,
מְבַקֵּשׁ מֵהָאוֹפְּטִימִיּוּת
שֶׁתַּעֲזֹר לִי
לִרְאוֹת אֶת הָאֹפֶק,
וְתַעֲשֶׂה לִי
סֻלָּם גַּנָּבִים.

חֲשׂוּפָה,
בְּלִי הֲגָנוֹת
בְּלִי מִגְנָנוֹת.

חֲשׂוּפָה,
לְלֹא שׁוּם הֲכָנוֹת
לֹא עוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת
בָּאת לִצְבּוֹר נִצְחוֹנוֹת.

וְכַמָּה שֶׁאַתְּ יָפָה,
חֲשׂוּפָה.

כְּשֶׁבְּכִי מִתְפָּרֵץ הַחוּצָה
הַחוּץ נִרְטַב,
אֲבָל בַּסּוֹף מִתְיַבֵּשׁ.
יֵשׁ תְּחוּשַׁת הֲקָלָה.

כְּשֶׁבְּכִי מְחַלְחֵל פְּנִימָה
הַפְּנִים נִרְקַב,
עוֹד עֶצֶב מִתְרַגֵּשׁ.
מַמְשִׁיכָה הַנְּפִילָה.