בעצמי
פָּעַרְתִּי אֶת הָאֲדָמָה
וּמָצָאתִי בָּהּ לֵב.
לֹא זָכַרְתִּי שֶׁחָפַרְתִּי
אֵי־אָז וְהִטְמַנְתִּי אוֹתוֹ.
לֹא צָמַח מִמֶּנּוּ דָּבָר
דֶּשֶׁא קָמַל מֵעָלָיו
וְכָעֵת בַּבּוֹר אֲנִי וְהוּא.
מִתַּחַת לִרְגָבִים
וְעָפָר תָּחוּחַ
נוֹתַר הֶעָבָר
וּפוֹעֵם לְלֹא קוֹל.
מַדּוּעַ הִתְעוֹרַרְתִּי?
אמנות פתיחת הכד
הֵסַטְתִּי אֶת הַוִּילוֹן
כְּמוֹ הָיָה הִינוּמָה
אוֹ אוּלַי רְעָלָה
לֹא, כְּמוֹ כִּלָּה
וַעֲקִיצוֹת יַתּוּשִׁים זֶה מֵצִיק
אַךְ רָצִיתִי לְגָרֵד
וְהָיָה צֹרֶךְ, הָיָה
הִרְגַּשְׁתִּי נוֹרָא רָזָה
וְלָמָּה בִּכְלָל לְהָסִיט
לְפֹה אוֹ לְשָׁם וּלְהוֹצִיא
אֶת הָעֹקֶץ, לְהִשָּׁאֵר מְנֻקֶּבֶת
בִּמְיֻחָד כְּשֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת
וּבְכָל זֹאת יֶשְׁנָם רְוָחִים בֵּין בָּתִּים
וְחֹרִים בָּרֶשֶׁת, וְתַכְלִית אֵין
לְכָל הַמַּאֲמָץ הַתַּחְבִּירִי הַזֶּה
לַשֵּׁנָה הָרְדוּדָה חַסְרַת הַשְּׂמִיכָה
דְּקִיקָה, עוֹבֶרֶת דַּרְכִּי הָרוּחַ.
לילה
הַגּוּף מְשׂוֹחֵחַ עִם הַנֶּפֶשׁ בִּלְעָדַי.
כִּמְעַט כֻּלִּי כּוֹאֶבֶת.
דַּעְתִּי חוֹזֶרֶת וְיוֹצֶרֶת אֶת הַשְּׁבִילִים
רַק כְּדֵי לְהוֹבִיל אוֹתִי חֲזָרָה אֶל הָאֲגַם שֶׁבַּעֲרָפֶל
שָׁם אֲנִי כֹּה צְלוּלָה, וְכֵן, כֹּה לְבַד.
אֲנִי נִצְמֶדֶת, וַאֲנִי רוֹעֶדֶת, כִּי אֲנִי בְּקֹשִׁי מְסֻגֶּלֶת לְהָכִיל אֶת הָאַהֲבָה יַחַד עִם הַפַּחַד.
בַּלַּיְלָה הִיא מְנַצְנֶצֶת מְעַט,
הִשְׁתַּקְּפוּיוֹת כְּסוּפוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ לְעוֹלָם לֹא לְהַפְסִיק לְסַפֵּר לִי עַל אַהֲבָה.
